Page 161 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪161‬‬

‫פרסי נוהם לעברי‪ ,‬חזהו עולה ויורד במהירות‪ .‬״הוא מת‪ ,‬וזה קרה‬
‫באשמתך‪,‬״ הוא מטיח בי‪ ,‬בעודו אוחז בחזית מעילי והודף אותי‬
‫לאחור‪ ,‬אל הדלת שבגבי‪ .‬אני צווחת‪ .‬״אבא שלי מת בגלל התפקוד‬
‫הלקוי שלך‪.‬״ הוא מושך אותי לפנים ומטיח אותי בדלת בשנית‪ ,‬כך‬

‫שהאוויר נגזל מריאותיי‪.‬‬
‫״תוריד ממני את הידיים שלך!״ אני צועקת‪ ,‬בעודי לופתת את‬
‫ידיו האוחזות במעילי והודפת אותו לאחור‪ .‬יצר ההישרדות שלי נכנס‬
‫לפעולה‪ ,‬וזעם מציף את גופי‪ .‬מדובר בזעם יוקד‪ ,‬כל כך יוקד‪ ,‬שהוא‬
‫ממיס את תחושת הבהלה שאחזה בי‪ .‬אבל הוא איבד את אבא שלו‪.‬‬
‫עליי לזכור זאת‪ .‬אף שהוא שמוק שמעולם לא פגשתי כדוגמתו‪ ,‬אני‬
‫חייבת לזכור זאת‪ .‬אני תולה את התיק על כתפי‪ .‬״אם יש לך תלונה‪,‬‬
‫אני מציעה שתיצור קשר עם בית החולים‪ .‬בסך הכול עשיתי את‬

‫העבודה שלי‪.‬״‬
‫הוא פורץ בצחוק‪ ,‬וזהו צחוק שכל כולו ציניות‪ .‬״העבודה שלך?״‬
‫הוא נועץ את אצבעו בכתפי‪ ,‬מוסיף להתקרב אליי ודוחק אותי לפינה‪.‬‬
‫״הוא היה —״ עיניו נפערות לרווחה‪ ,‬והוא מתחיל להשתנק‪ ,‬שעה‬
‫שידיו נשלחות אל צווארו‪ .‬רק אז אני קולטת את האצבעות הנכרכות‬
‫סביב צווארו‪ ,‬והוא מתחיל לפסוע לאחור בצעדים מגושמים‪ ,‬תוך כדי‬

‫שהוא נחנק‪ ,‬והצבע מתנקז מפניו‪ .‬אוי‪ ,‬לא‪.‬‬
‫אני מאלצת את כפות רגליי לנוע לפנים‪ ,‬נושאת את מבטי מעל‬
‫ראשו של בנו של פרסי‪ ,‬ומוצאת הבעה של זעם טהור ומטיל אימים‪.‬‬
‫לעזאזל‪ .‬״ת׳יאו!״ אני צועקת‪ ,‬ודולקת בעקבותיו בעודו גורר את‬

‫הגבר הצידה ומטיח אותו בקיר‪ .‬״ת׳יאו‪ ,‬תפסיק‪.‬״‬
‫הוא מצמיד אותו לקיר הלבנים מצווארו‪ ,‬מבט רצחני בעיניו‪ ,‬ואף‬
‫על פי שאני יודעת שיש בו צד מסוכן‪ ,‬אינני חושבת שיש לי מושג‬
‫בדיוק עד כמה הוא מסוכן‪ .‬אינני מעיזה לגרור אותו משם‪ ,‬בידיעה‬
‫שהזעם מסמא את עיניו ושהוא לא יהיה מוכן לקראת המגע שלי‪ .‬אני‬
‫עומדת בצד בחוסר אונים‪ ,‬ורואה אותו לופת את הגרון של בנו של‬
‫פרסי חזק יותר ויותר‪ ,‬שעה שהוא מקרב אליו את פניו‪ ,‬עווית חולפת‬

‫בלסתו‪ .‬״אין לי מושג מי אתה‪ ,‬לכל הרו —״‬