Page 262 - 30322

‫‪ 262‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫״והתסרוקת הכובשת שלך הבוקר‪,‬״ אני אומרת בחיוך‪ ,‬שעה שג׳ס‬
‫טופחת על שיערה הפרוע‪ .‬״אני יוצאת לסידורים עם ת׳יאו‪.‬״‬
‫״מה מצבך?״‬

‫אני מושכת בכתפיי‪ .‬״ובכן‪ ,‬עושה רושם שלא יעצרו אותי‪,‬‬
‫ושהמשרה עדיין שלי‪ ,‬אם אני מעוניינת בה‪ .‬אבל אני צריכה לחשוב‬
‫על הצעד הבא שלי‪ .‬אני לא יכולה פשוט לחזור לשם כאילו שלא קרה‬

‫כלום‪.‬״‬
‫״ות׳יאו?״‬
‫אני יורדת מהמיטה‪ .‬״הגבר הזה מתסכל אותי וגורם לי להרגיש‬
‫כאילו אני בגן עדן בו זמנית‪.‬״ אני מושיטה את ידי אל הדלת‪ ,‬אוחזת‬
‫בידית‪ ,‬ומחזירה אל חיוכה העדין של ג׳ס חיוך משלי‪ .‬״נתראה אחר‬

‫כך‪.‬״‬
‫אני עושה את דרכי אל חדרי‪ ,‬ולאחר שאני מסיימת להתלבש‬
‫ולהתכונן‪ ,‬אני מגלה שת׳יאו עדיין נראה לא קשור לבית בעודו יושב‬
‫על הכיסא בעל ההדפס הפרחוני‪ ,‬שעה שהטלפון שלו צמוד אל אוזנו‪.‬‬
‫אני לובשת את מעיל העור שלי‪ ,‬בעודו בוחן אותי מכף רגל ועד ראש‪,‬‬
‫מאשר את החולצה הרפויה ומכנסי הג׳ינס הקרועים שלבשתי‪ .‬״חצי‬
‫שעה?״ הוא אומר לטלפון ומהנהן בראשו‪ ,‬לפני שהוא מנתק ובוהה‬

‫בי במבט מהורהר‪.‬‬
‫״מה?״ אני שואלת‪ ,‬מתחילה לנוע בעצבנות נוכח מבטו הממוקד‪.‬‬
‫הוא קם מהכיסא‪ ,‬ניגש אליי ומוביל אותי ליציאה מהדירה‪ .‬״בסך‬

‫הכול ניסיתי להבין עד כמה אני מעריץ אותך‪.‬״‬
‫אלוהים אדירים‪ ,‬הוא בהחלט מפצה על הטמטום שלו‪ .‬האם מעריץ‬
‫פירושו אוהב? אני ממהרת להדחיק את המחשבות האלה‪ .‬״לאן אנחנו‬

‫הולכים?״‬
‫״למקום כלשהו‪.‬״ הוא עוזר לי להיכנס למכונית‪ ,‬מותיר אותי‬

‫במצב של סקרנות עזה‪ .‬איפה המקום הזה נמצא?‬

‫***‬