Page 280 - 30322

‫‪ 280‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫שהוא מתבונן בידיי שעה שהן מחליקות על המישורים המסותתים של‬
‫חזהו‪ .‬״אני מרגישה שאני צריכה לתת לך אזהרה כזאת או אחרת‪.‬״ אני‬
‫משקפת את דבריו בחזרה בקול חרישי‪ ,‬ועיניו מבזיקות אל עיניי‪ .‬אני‬
‫שובה את מבטו במבטי‪ .‬״כי אני חושבת שלא יהיה לך קל לקבל את‬

‫אהבתי‪.‬״ אני מבטאת את האמת הידועה לי‪.‬‬
‫״רק כי אני לא ראוי לה‪,‬״ הוא לוחש‪ ,‬מניח את ידיו על ידיי‪ .‬״את‬
‫אדם טוב‪ ,‬איזי‪.‬״ הוא רוכן לעברי ומצמיד את מצחו אל מצחי‪ .‬״אני‬

‫לא‪.‬״‬
‫אני עוצמת את עיניי ומניחה להצהרה הזאת לשקוע פנימה‪ .‬אני‬
‫יודעת שהוא חי את חיי הפשע‪ ,‬ואני גם יודעת שזה לא יניא אותי‬
‫מלאהוב אותו‪ .‬בשבילי‪ ,‬הוא פשוט ת׳יאו‪ .‬בשבילי‪ ,‬הוא נחמה ואהבה‪.‬‬
‫אני מסירה את ידיי מהחזה שלו ומאפשרת לו להניח אותן על כתפיו‪,‬‬
‫ואז אני מתקרבת אליו ונאחזת בו בכל כוחי‪ .‬אני מקרבת את פניי אל‬
‫צווארו‪ ,‬נושקת לו ברכות‪ .‬זו דרכי לומר לו שלא אכפת לי‪ .‬חוץ מזה‪,‬‬
‫אני בוחרת לראות את ת׳יאו כמלאך‪ ,‬לא כחוטא‪ .‬הוא באמת מסייע‬
‫בהצלת חיים‪ .‬על ידי כך שהוא משתמש במנוולים בתור קלפי מיקוח‬
‫לטובתו‪ ,‬הוא למעשה מסייע לנשים הסופגות זעם ומכות‪ .‬איך אוכל‬

‫שלא לתמוך בזה?‬
‫״איזי‪,‬״ הוא משחרר אוויר בלאות‪ .‬״אני מתוכנת לתקוף ברגע‬
‫שאני מרגיש מאוים‪ .‬ככה אני בנוי‪ .‬זה מי שאני‪ .‬ומאז שהכרתי אותך‪,‬‬

‫היצר הזה רק הלך והתעצם‪.‬״‬
‫אני קופצת את שפתיי וממצמצת בעיניי בניסיון להבהיר את שדה‬
‫ראייתי‪ .‬היצר הטבעי של ת׳יאו הוא לתקוף נוכח כל איום‪ .‬לחסל את‬
‫גורם הסכנה‪ .‬אני חופנת את לחיו המעוטרת זיפים‪ ,‬והוא עוצם את‬

‫עיניו ומחכך את אפו בידי‪ .‬״אני מבינה‪.‬״‬
‫״אני יודע שהדבר הטוב ביותר שביכולתי לעשות בזמן שאת‬
‫מוטרדת או במצוקה הוא להרחיק אותך ממה שגורם לכך‪ .‬לא להוסיף‬

‫עליו‪ .‬פשוט יידרש לי זמן לתרגל את היכולת הזאת ככל הנראה‪.‬״‬
‫חיוך פושט בשפתיי‪ ,‬שעה שאני מבינה כמה נדרש ממנו לא רק‬
‫כדי להודות בכך‪ ,‬אלא גם ממש ליישם זאת בפועל‪ .‬״אני צריכה‬