Page 276 - 30322

‫‪ 276‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫ומאלץ אותי להביט בו‪ .‬העיניים הכחולות הרושפות שלו גומעות אותי‬
‫במבטן‪ ,‬והן הולכות ומתרככות עם כל שנייה שחולפת‪ .‬״לעזאזל‪,‬״‬
‫הוא מסנן חרש‪ ,‬ומייד מושך אותי אל חיקו ומחבק אותי כל כך חזק‪,‬‬
‫שנדמה לי שעצמותיי עומדות להישבר‪ .‬המקלט והנחמה שמעניק לי‬
‫חזהו הגדול מציפים אותי‪ ,‬וכל שנותר לי לעשות הוא להיצמד אל‬
‫גופו‪ .‬להיאחז בו‪ .‬להזכיר לעצמי שיש לי אותו‪ .‬כפות רגליי מתנתקות‬
‫מהרצפה‪ ,‬ורגליי נכרכות סביב מותניו‪ ,‬תרות אחר עוד מתחושת‬
‫הביטחון שהוא מעניק לי‪ .‬בחיקו אני מרגישה שאף אחד לא יכול‬
‫לפגוע בי‪ .‬אינני פוחדת מדבר‪ ,‬פרט לעומק שאליו ת׳יאו חודר אל‬

‫ליבי‪ ,‬בעודו מפלס את דרכו אל נבכי נשמתי‪.‬‬
‫אך יותר מכל‪ ,‬אני פוחדת מהמידה שבה אני אוהבת את נוכחותו‬

‫שם‪ .‬ומהמידה שבה אני זקוקה לו‪.‬‬
‫״אני מצטער‪,‬״ הוא ממלמל לתוך המרחב הרך והרגיש מתחת‬
‫לתנוך אוזני‪ .‬בתגובה לכך‪ ,‬אני נצמדת אליו בחוזקה‪ ,‬ומכווצת את‬
‫השרירים בזרועותיי וברגליי‪ .‬הוא יורד אל ברכיו‪ ,‬מרתק אותי למקומי‪,‬‬
‫ומתחיל להרחיק את פניו משקע צווארי‪ ,‬ולהתקדם בנשיקות אל אוזני‬
‫ואל הלחי שלי‪ .‬״אני לא אכריח אותך‪.‬״ לאחר שהוא מוצא את שפתיי‪,‬‬
‫הוא נושק לי ביראת כבוד‪ ,‬חופן את שיערי ברכושנות אך בעדינות‪.‬‬
‫כתפיו לכודות בזרועותיי‪ ,‬מחזיקות אותו קרוב אליי ככל האפשר‪,‬‬

‫שעה שאני פוגשת בלשונו‪.‬‬
‫ואנחנו נותרים שם‪ ,‬על רצפת חדר האמבטיה‪ ,‬אבודים זה בזו‬
‫למשך מספר דקות‪ ,‬מתנשקים‪ ,‬מתחבקים ומרגיעים זה את זו‪ .‬נפשי‬

‫נרגעת‪ ,‬שעה שאט־אט כל המתח והחרדה מתפוגגים ונעלמים‪.‬‬
‫״תסתכלי עליי‪,‬״ הוא פוקד‪ ,‬מניח את קצה אצבעו על סנטרי וקוטע‬
‫את הנשיקה שלנו‪ .‬לאחר שהוא שובה את מבטי‪ ,‬הוא מבזיק לעברי‬
‫חיוך נוגה‪ .‬זהו חיוך של תבוסה‪ .‬זהו חיוך קודר של הבנה‪ ,‬מפני שהוא‬
‫יודע שלעולם לא אחלוק עימו את הנטל שאני נושאת‪ .‬״אכפת לי‬
‫ממך יותר מדי‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬ואז רוכן ונושק ללחי שלי‪ .‬״אני בסך‬
‫הכול רוצה להגן עלייך‪ .‬וזה גומר אותי כשאת עצובה‪ .‬אבל אם את‬
‫לא מעוניינת לספר לי‪ ,‬אני לא מתכוון לדחוק בך‪ .‬אני יכול לשכוח‬