Page 273 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪273‬‬

‫בעיניי‪ .‬ניכר שהוא נדחק אל הקצה בעודו מתבונן בי במצב הזה‪ ,‬והוא‬
‫מפנה אליי את גבו בחטף ונאבק ללבוש את חולצתו בעודו צועד‬
‫בסערה לתוך הסטודיו הפרטי של סטן‪ .‬״ת׳יאו!״ אני צועקת‪ ,‬בעודי‬
‫דולקת בעקבותיו‪ .‬״ת׳יאו‪ ,‬בבקשה!״ אני שולחת את ידי לאחוז בו‪ ,‬אך‬
‫מוחי עוצר בעדי‪ ,‬ואומר לי שזעמו היוקד יפגום במודעותו אליי‪ .‬אני‬
‫פותחת בריצה מהירה‪ ,‬חולפת על פניו‪ ,‬מטיחה את גבי בדלת שתוביל‬
‫אותו לאזור ההמתנה וחוסמת את דרכו‪ .‬״בבקשה‪,‬״ אני אומרת בקול‬
‫חנוק‪ ,‬ומנידה בראשי בעודי מסבה את מבטי לעבר סטן‪ .‬הוא מתבונן‬
‫בדממה‪ ,‬ככל הנראה תוהה האם ת׳יאו עומד להחריב את הסטודיו שלו‬

‫מרוב זעם‪.‬‬
‫״דברי איתי‪ ,‬איזי‪,‬״ דורש ת׳יאו‪ ,‬ומניח כף יד נגד המשקוף בסמוך‬

‫לראשי‪ .‬״עכשיו‪.‬״‬
‫אני עוצמת את עיניי‪ ,‬מחפשת אחר הכוח הנחוץ לי כדי לפרום את‬
‫סבך המחשבות שלי ולהבין מה עליי לעשות‪ .‬״אני אספר לך‪,‬״ אני‬
‫אומרת בקול מתנשם‪ ,‬לאחר שאני מחליטה שההבטחה למידע היא‬

‫הדרך הטובה ביותר לעצור בעדו‪.‬‬
‫לא ראיתי אותו כמעט עשר שנים‪ ,‬ואם יתמזל מזלי‪ ,‬לעולם לא‬
‫אראה אותו בשנית‪ .‬אני פשוט צריכה להוציא מפה את ת׳יאו‪ ,‬לפני‬
‫שבגללו המנוול הזה ידע שאני פה או שייכפה עליי לספק הסברים‪.‬‬
‫״רק לא פה ולא עכשיו‪.‬״ אני פוקחת את עיניי‪ ,‬כדי שהוא יראה בהן‬

‫את תחינתי‪ .‬״אספר לך כשנחזור לבית שלך‪.‬״‬
‫נחיריו מתרחבים‪ ,‬והוא מעיף מבט דרך החלון‪ .‬ת׳יאו יודע שבחדר‬
‫ההוא ישנו אדם שעורר את המצוקה שאני חשה‪ .‬הוא יודע שהוא רוצה‬
‫להסב נזק לאדם הזה‪ ,‬אף שהוא בכלל עוד לא מודע לסיבה מאחורי‬

‫המצוקה שלי‪.‬‬
‫אני ממתינה בחרדה‪ ,‬ולאחר כמה רגעים דרוכים‪ ,‬ת׳יאו מתרחק‬
‫מהדלת‪ .‬עושה רושם שהוא הצליח להתעשת‪ .‬כך נדמה‪ ,‬בכל אופן‪.‬‬
‫אולם אני מכירה אותו‪ ,‬ואני יודעת שעליו לאזור את כל כוח הרצון‬
‫שלו כדי לא להסתער לתוך חדר ההמתנה ולפתוח במצוד אחר מה‬
‫שעורר את חרדתי‪ .‬״בואי נצא מפה‪.‬״ הוא מסתובב ומתחיל ללכת‪,‬‬