Page 271 - 30322
P. 271
ג׳נטלמן חוטא ׀ 271
אני מחייכת מאוזן לאוזן ...אך חיוכי מתפוגג ונעלם בעת שגבר
בודד מעברו השני של הסטודיו שובה את מבטי .דמי קופא בוורידיי,
וגופי ננעל לעומת גופו של ת׳יאו.
לא.
לא ,לא ייתכן.
אני ממצמצת בעיניי ,מנסה להסדיר את נשימתי ,מנסה לנקות
את שדה ראייתי ,המותקף בידי הבזקי זיכרון המסרבים להרפות.
לאחר שאני נכשלת כישלון חרוץ ,אני עוצמת את עיניי .אך גם זה
לא עוצר את ההבזקים .אני מביטה שוב מבעד לחלון ,והמראה שלו
גוזל את האוויר מריאותיי .הפנים שלו ,חדות ונוקבות ,לא השתנו
במאומה.
הוא פה.
אלוהים אדירים.
אני מסתובבת במקומי מוכנית ,וכמעט מתנגשת עם הפנים בחזהו
החשוף של ת׳יאו .הבהלה שאוחזת בי מונעת ממני להעמיד פנים
שאני שלווה.
״מה קרה?״ בו במקום ת׳יאו מתכופף לעברי ,כדי להיות בגובה
עיניי ,ומבטו הדואג סורק את פניי .אני פשוט בוהה בו ,פניי מביעים
אימה צרופה .״איזי?״
אני מצליחה למצוא איזשהו היגיון בכל התוהו ובוהו השורר
בתודעתי ,מדחיקה את הזיכרונות שאורבים לי ומביאים את עברי
המזוויע אל ההווה .״שום דבר.״ אני מנידה בראשי ,מתפללת שהמנוול
לא יישא את מבטו מהטלפון שלו ויבחין בי דרך החלון ,תוך כדי שאני
נושאת תפילה שת׳יאו לא יכריח אותי לספק לו הסברים .״חם פה,״
אני ממלמלת ,בעודי חולפת על פני ת׳יאו בזהירות ,כך שלא אגע בו.
ולא רק כי אני לא אמורה לגעת בו .אני לא רוצה שהוא יחוש ברעד
בגופי .״אני צריכה מעט אוויר.״ צעדיי יציבים אך רעועים בעודי
משאירה את ת׳יאו וסטן מאחור ,ויוצאת אל הגינה בירכתי המבנה.
אני סוגרת את דלת הסטודיו של סטן ושואפת אוויר מלוא ריאותיי,
בניסיון להרגיע את ליבי ההולם בפראות .״הוא לא ראה אותי,״ אני
