Page 270 - 30322

‫‪ 270‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫פרקי כפות ידיו ומנענע מעט את כתפיו כדי להמריץ את הדם‪ ,‬בזמן‬
‫שסטן מסיט את הווילון מהחלון‪ ,‬וחושף בשנית את חדר ההמתנה‬
‫הגדוש באנשים‪ .‬אני ניגשת לחלון וסורקת את האזור‪ ,‬מבחינה בחדרים‬
‫נוספים המסתעפים מהמרחב‪ ,‬רובם עם דלתות פתוחות‪ ,‬מתוכם‬
‫אפשר לראות אנשים היושבים בכיסאות שעה שמקעקעים אותם‪ .‬״זה‬

‫הסטודיו שלך?״ אני שואלת את סטן מעבר לכתפי‪.‬‬
‫״בהחלט כן‪.‬״ הוא מצטרף אליי ליד החלון‪ .‬״החלק שם מיועד‬

‫לקהל הרחב‪ .‬אני עובד רק עם לקוחות מיוחדים‪.‬״‬
‫אני מהנהנת וסורקת במבטי את מגוון האנשים היושבים וממתינים‪.‬‬
‫חלקם נראים כחובבי קעקועים מושבעים‪ ,‬זרועותיהם ורגליהם מכוסות‬
‫לגמרי‪ ,‬ואחרים נראים כאילו שהם לא ממש החליטו האם הם באמת‬
‫רוצים להיות שם‪ .‬בחורה צעירה שובה את מבטי‪ .‬היא אוחזת ביד‬
‫של חברתה בחוזקה‪ ,‬בעודה מצביעה על לב קטן בתוך קטלוג שמציג‬
‫בפניה בחור מקועקע מכף רגל ועד ראש הכורע לפניה‪ .‬היא נראית‬
‫אחוזת אימה‪ .‬סטן בוודאי מבחין לאן אני מסתכלת‪ ,‬מפני שהוא מתחיל‬
‫לצחקק‪ .‬״הסכנה היחידה היא התמכרות‪,‬״ הוא אומר‪ ,‬ואני מביטה בו‪,‬‬
‫צדודיתו ברורה וחפה מקעקועים‪ ,‬עד שהוא מסתובב אליי וחושף את‬
‫הצד השני של פניו‪ .‬״זה רק בשביל הרושם‪.‬״ הוא קורץ אליי‪ ,‬ואני‬

‫צוחקת‪.‬‬
‫״זה עובד‪.‬״ אני מסבה את תשומת ליבי בחזרה אל חדר ההמתנה‬
‫שמעבר לזכוכית‪ ,‬ואז הצליל העדין של צעדיו של ת׳יאו המתקרב‬
‫מאחורי מתגנב לאוזניי‪ .‬״אולי גם אעשה קעקוע‪,‬״ אני אומרת בקול‬

‫מהורהר ומחייכת לעצמי‪.‬‬
‫החזה שלו פוגש בגבי ושפתיו פוגשות באוזני‪ .‬״אני אחזיק לך את‬

‫היד‪,‬״ הוא לוחש‪ .‬״מה היית רוצה לקעקע?״‬
‫במשך כמה רגעים אני מהרהרת בשאלתו‪ ,‬בעודי נשענת לאחור על‬

‫גופו‪ .‬״אין לי מושג‪ .‬אולי משהו בסגנון הקעקוע של סטן‪.‬״‬
‫ת׳יאו מצחקק קלות וסטן פורץ בצחוק מתגלגל‪ .‬״אין לי משאלת‬
‫מוות‪ ,‬איזי‪ .‬אם את מתכננת להשחית את הפנים היפות האלה‪ ,‬אני‬

‫מציע שתיגשי למקעקע אחר‪.‬״‬