Page 279 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪279‬‬

‫הוא בולע רוק בכבדות‪ .‬״כל מה שאני עושה‪ ,‬אני עושה כי אני‬
‫מאוהב בך‪ .‬לא רק כי אני פאקינג משוגע‪ .‬לא כי אני אוהב אלימות‪.‬‬

‫אלא כי אני פאקינג אוהב אותך‪.‬״‬
‫אני קופאת במקומי‪ ,‬מוכת אלם נוכח דבריו‪ .‬נשימתי נעתקת מפי‪.‬‬
‫״אני לא רוצה לשמוע אותך אומרת כלום‪,‬״ הוא לוחש‪ ,‬וממלא‬
‫את ריאותיו באוויר‪ .‬מזל שהוא לא מצפה ממני לדבר‪ ,‬מפני שהיכולת‬
‫הזאת נגזלה ממני‪ .‬בלעתי את לשוני מרוב תדהמה‪ .‬הוא עוצם את עיניו‬
‫למשך חלקיק שנייה‪ ,‬אף שאני משערת שבפרק הזמן הקצר שבמהלכו‬
‫הן מוסתרות ממני הוא אוזר אומץ בכמות המספיקה לחיים שלמים‪.‬‬
‫הוא נאנח בכבדות‪ ,‬כאילו שמדובר במעמסה כבדה‪ ,‬ואני פוקדת על‬
‫גופי להירגע בחיקו‪ ,‬אך אני המומה מכדי להרפות‪ .‬״אני פשוט מרגיש‬

‫שאני צריך לתת לך אזהרה כזאת או אחרת‪.‬״‬
‫אני מוצאת את קולי‪ ,‬בחירת המילים שלו עוזרת לי‪ .‬״אזהרה?״‬

‫במובן שייתכן שזה מסוכן בשביל ת׳יאו לאהוב אותי?‬
‫״אני לא חושב שיהיה לך קל לקבל את האהבה שלי‪.‬״ הוא אומר‬

‫בקול נוגה‪ .‬״אני מניח שתחשבי שהיא שתלטנית וחונקת‪.‬״‬
‫אני מהססת להרף עין‪ .‬״למה?״‬

‫״מפני שהיצר הטבעי שלי אומר לי להסתיר אותך מהעולם‪,‬‬
‫ולהקדיש את חיי לשמירה על ביטחונך‪.‬״ הוא מתבונן בי‪ ,‬אומד את‬
‫תגובתי‪ .‬אני מקווה שהוא איננו מאוכזב‪ .‬אני מחייכת‪ ,‬והגוף שלי‬
‫מתרפה‪ ,‬ליבי מחסיר פעימה‪ .‬המילים שלו שובות את ליבי‪ ,‬קרוב‬
‫לוודאי שאלה המילים המרגיעות ביותר שהוא היה יכול להשמיע‬

‫באוזניי‪.‬‬
‫״כבר קיבלתי אותה בברכה‪,‬״ אני אומרת לו בקול חרישי‪ ,‬ארשת‬
‫פניי חתומה וקרת רוח‪ .‬״כי גם אני התאהבתי בך‪.‬״ עיניי נפערות שעה‬

‫שאני בולעת את גוש הרגשות התופח בגרוני‪.‬‬
‫״אמרתי לך שאני לא מצפה ממך לומר דבר‪.‬״‬
‫״אתה צריך לדעת‪.‬״ אני מתקדמת לעברו‪ ,‬מציגה בפניו את ידיי‪.‬‬
‫הוא מהנהן בראשו‪ ,‬ואני מניחה אותן בעדינות על גופו החסון‪ .‬הוא‬
‫שואף אוויר ואוצר אותו בריאותיו‪ ,‬ואני נושאת אליו את מבטי‪ ,‬מגלה‬