Page 282 - 30322
P. 282

‫פרק ‪21‬‬

‫חלפו בסך הכול שלושה ימים מאז שהתבקשתי לעזוב את בית החולים‪,‬‬
‫ואף שת׳יאו דאג להעסיק אותי‪ ,‬אני מרגישה שאט־אט אני מתחילה‬
‫לאבד את שפיותי‪ .‬כבר קרה שלא עבדתי שלושה ימים ברציפות; זה‬
‫לא זר לי‪ ,‬אך הידיעה שאינני יכולה לחזור לעבודה הופכת את תקופת‬
‫ההפוגה הזאת לשונה‪ .‬אומנם העבודה שלי מחכה לי‪ ,‬אך אינני יכולה‬

                               ‫לחזור אליה‪ .‬לא לאחר כל מה שקרה‪.‬‬
‫ביררתי לגבי משרות בבתי החולים הרבים הפזורים ברחבי לונדון‪,‬‬
‫ואף שישנן משרות פנויות רבות‪ ,‬ושאזכה להמלצה חמה מסוזן‪ ,‬אני‬
‫מתמהמהת‪ .‬אינני יודעת מדוע‪ .‬עם ת׳יאו אני מרגישה בטוחה‪ ,‬אך‬
‫ללא העבודה שלי אני מרגישה פגיעה‪ .‬נוכחותו בחיי מסבה לי נחמה‪,‬‬
‫אולם אני גם חוששת שמא אהיה תלויה בו יתר על המידה‪ .‬הכול מאוד‬

                                                      ‫מבלבל וסותר‪.‬‬
‫כפי שחשדתי‪ ,‬המשטרה לא יצרה עימי קשר‪ .‬אתמול ביקשתי מג׳ס‬
‫שתגיש בשבילי את מכתב ההתפטרות שלי‪ ,‬לצד מכתב התנצלות‬
‫בשביל סוזן‪ .‬אני לא מצפה שזה ישנה משהו‪ ,‬אבל רציתי שהיא תדע‬
‫שאני מצטערת על מה שקרה‪ .‬גם ביקשתי מג׳ס שתבדוק את שלומה‬
‫של מייבל‪ .‬האישה הזקנה החביבה אמרה לה שהכאב שלה עדיין עומד‬
‫על חמש‪ ,‬ושהניתוח להחלפת מפרק הירך שלה עבר בהצלחה‪ .‬זה‬

                                              ‫העלה חיוך על שפתיי‪.‬‬
‫גם עודכנתי שהעניין עם בנו של פרסי‪ ...‬איך ת׳יאו ניסח את זה?‬
‫טופל‪ .‬התכווצתי באימה בזמן שהוא סיפר לי על כך‪ ,‬והדבר לא נעלם‬
‫מעיניו‪ .‬חיוך עיטר את שפתיו בזמן שהוא הסביר לי שהוא כבר לא‬
‫יוכל לגרום שום נזק‪ ,‬גם אם הוא ירצה‪ .‬מסתבר שהאיש נכנע תחת‬
‫הלחץ של נוכחותם המאיימת של ת׳יאו וקאלום‪ ,‬והתוודה שהפציעות‬
‫שלו נבעו מסכסוך עם כמה טיפוסים מפוקפקים להם הוא היה חייב‬

          ‫כסף‪ .‬אני משערת שהוא הודה בזמן שאקדח הוצמד לרקתו‪.‬‬
   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286   287