Page 392 - 30322
P. 392
392׀ ג׳ודי אלן מלפס
״אתה החלום שלי.״ רעד חולף בשפתיי ,ומשם עובר אל ידיי ,והדף
נשמט מידי בהתרגשות .אני לא מאמינה שהוא עשה את זה.
הוא אוחז בידי ולוחץ אותה .״כבר יש לך אותי .אני רוצה שיהיה
לך גם את זה .בנוסף.״ הוא מניח את ידו על בטני .״ברגע שאת מוכנה,
אני רוצה שתגשימי את החלום שלך .אני רוצה שתהיי רופאה .זאת רק
סיבה אחת נוספת להעריץ אותך .סיבה אחת על מאות הסיבות שכבר
יש לי לאהוב אותך ולהתגאות בך.״
אני עוטפת את ידו בידי ומצמידה אותה אל גופי ,שעה שסערת
רגשות מטלטלת אותי מבפנים .״ומה בנוגע לזה?״ בכדי להיות רופאה
יידרשו ממני שנים רבות של לימודים ,לחץ ועבודה קשה .ובכדי
להיות אמא?
עיניו מורכנות אל כפות ידינו .והוא מחייך .חיוכו כל כך רחב
וקורן ,שאני כמעט נופלת מהמיטה .״אף פעם לא דמיינתי את עצמי
בתור אבא במשרה מלאה.״
תחושת אושר מציפה את ליבי .״אתה תהיה אבא במשרה מלאה?״
אני שואלת ,מדמיינת אותו כעת ,הגבר הגדול והמפחיד שלי ...עם
תינוק הצמוד אל חזהו העצום באמצעות אחד מאותם מנשאים .האושר
בקרבי עולה על גדותיו נוכח הדימוי הזה .הוא גם מדליק אותי.
״כן,״ הוא משיב בפשטות ,ומהנהן לעצמו בהסכמה.
חיוכי בוודאי שובר שיאים בקטגוריית החיוך המסנוור .ת׳יאו
מביט בי ,ביטחון ונחישות אופפים את פניו הנאות .הוא קורא את
מחשבותיי ,פושט את זרועותיו ,ואני צוללת היישר ביניהן .הוא מסתיר
את כאבו באמצעות צחוק שכל כולו התרוממות רוח ,ומחבק אותי חזק
יותר מאי פעם .הוא נחוש לתקן את עצמו .לא שהייתי מעיזה לומר
לו את זה ,אבל לא היה מפריע לי אם לעולם לא הייתי יכולה לגעת
בו בחופשיות .אם היינו רק אני והוא ,הייתי מוצאת דרך להתמודד עם
זה .הייתי מוצאת דרך לקבל את זה .מפני שאני כבר נוגעת בו בדרך
אחרת ,והיא הרבה יותר משמעותית מאשר כל מגע גופני .החיבור
בינינו מטלטל עולמות גם בזמן שאני קשורה ולא מסוגלת להשיב לו
כגמולו באותו תחום קטן ממערכת היחסים שלנו.
