Page 397 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪397‬‬

‫״נמושה‪,‬״ הוא מקטר‪ ,‬ואני מחייך‪ ,‬עיניי נעצמות בחוזקה שעה‬
‫שלולה ממשיכה להתעלל בפנים שלי‪ .‬אני נותן לקאלום את ידי‬
‫השנייה‪ ,‬ומרגיש אותו מושך ברצועות בגבי‪ ,‬תוך כדי שהוא ממלמל‬

‫בקול רפה‪ ,‬״קנית מנשא במידה ‪?XXXL‬״‬
‫״הוא מגיע בגודל אחיד שמתאים לכולם‪,‬״ אני זורק לעברו מעבר‬

‫לכתפי‪.‬‬
‫״חוץ מאשר לת׳יאו קיין‪.‬״‬
‫״לך להזד —״ אני ממהר לרסן את הקללה שעומדת לבקוע מפי‪.‬‬
‫״תסתום את הפה‪ .‬זה בטיחותי?״‬
‫קאלום מושך ברצועות‪ ,‬מטלטל מעט את גופי‪ .‬״בטיחותי להפליא‪.‬״‬
‫הוא מתהלך סביבי ומושיט אליי את זרועותיו‪ ,‬על מנת שאעביר לידיו‬
‫את לולה‪ .‬״בואי אל דוד קאלום‪,‬״ הוא מזמר אליה ברכות‪ ,‬וכל סממן‬
‫גברי בו מתפוגג ונעלם‪ .‬אבל אין לי זכות להעיר‪ .‬מאז שאיזי נכנסה‬
‫לחיי בסערה‪ ,‬הגבריות שלי הלכה והתמעטה עם כל יום שעבר‪ .‬ואז‬
‫לולה הגיעה‪ ,‬וכל טסטוסטרון שנותר בגופי נעלם נוכח דמותה‪.‬‬
‫״אתה נשמע כמו בחורה‪,‬״ אני אומר בעודי מעביר אותה לידיו‪,‬‬
‫תוך כדי התעלמות מגבותיו המורמות אל על‪ .‬״תיזהר איתה‪.‬״‬
‫״לך להזדיין‪.‬״ זהו ניסיון עלוב מצידו להשיב לעצמו שמץ‬
‫מגבריותו‪ .‬הוא מרים את לולה‪ ,‬מצמיד את שפתיו אל בטנה ונושף‬
‫בכל הכוח‪ .‬היא מצחקקת בקולי קולות‪ .‬אני מזעיף פנים‪ ,‬מושיט את‬
‫כפות ידיי אל אוזניה ומכסה אותן בעודי נועץ בקאלום את מבטי‬
‫הנוקב‪ .‬״סליחה‪.‬״ הוא מושך בכתפיו ומסב את תשומת ליבו בחזרה‬
‫אל בתי הצוחקת‪ ,‬בזמן שאני מרכין את מבטי אל המנשא הקשור כעת‬
‫לחזה שלי‪ .‬אני מותח את הבד ונוצר חלל‪ ,‬ובעקבות זאת מגיע למסקנה‬
‫שזה המקום שבו עליי למקם את לולה‪ .‬לפתע היא ניצבת לנגד עיניי‪,‬‬
‫שעה שקאלום מחזיק אותה מולי‪.‬‬
‫״פה?״ אני מצביע על המקום הכי ברור מאליו וקאלום מהנהן‬
‫בראשו‪ ,‬מקרב אליי את לולה ומכוון את רגליה לעבר החורים‪ .‬״לא‪,‬‬
‫היא צריכה להיות עם הפנים כלפי חוץ‪,‬״ אני אומר לו‪ .‬״כדי שהיא‬

‫תוכל להסתכל סביב‪.‬״‬