Page 224 - Step and repeat document 1

‫‪ i llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬ ‫חפץ‬ ‫‪gtw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫שנה מעוברת ‪ -‬י"ח כסלו‪ ,‬כ"ז אדר ב'‪ ,‬ח' אב‪.‬‬ ‫§‪i ll¨ M‬‬

‫ש‪ :inei gel 53 .‬שנה פשוטה ‪ -‬י"ד כסלו‪ ,‬י"ד ניסן‪ ,‬י"ד אב‪.‬‬

‫¦‪7 ,Fxa¥ g£l© mc¨`¨ oiA¥ W¤ rx¨d¨ oFWl¨ on¦ mih¦ x¨R§ zv¨ w§ x`© Ÿai§ df¤ ll¨ k§ A‬‬
‫§‪lf©B¨ cg¨ `¤ F` ,df¤A¨ `v¥ FIk© e§ wW© r¨ F` ,Fxa¥ g£l© lf©B¨ cg¨ `¤ m`¦ Epi§d© C‬‬
‫`‪df¤ xa¨ C¨ zFNb©l§ xY¨ nª ot¤Ÿ` df¤i`¥ A§ ,Ftx§g¥ F` ,FwW¨ r£ F` ,FzF‬‬
‫©‪.mit¦ ir¦ q§ f"i FaE ,miW¦ p¨`£l‬‬

‫¦‪,'mFwO¨ l© mc¨`¨ oiA¥ 'W¤ mip¦ i¨p§ r¦ d¨ n¥ rx¨d¨ oFWl¨ oiC¦ Epx§`© A¥ 'c ll¨ k§ A¦ lir¥ l§ dP¥d‬‬
‫§‪mc¨`¨ oiA¥ 'W¤ mip¦ i¨p§ r¦ d¨ n¥ rx¨d¨ oFWl¨ oiC¦ x`¥ a¨ l§ 'd zx©f§ r¤ A§ lig¦ z§ p© dY¨ r© e‬‬
‫©‪dA¥ x§d© A§ `p¨ic¦l§ dP¨Y© W§ p¦ `Ed iM¦ xEar£ ,Fnv§ r© ip¥t§ A¦ ll¨ k§ A¦ EdEpw§ N© g¦ e§ ,'Fxa¥ g£ l‬‬

‫¦‪ְ .mip¦ i¨p§ r‬וֶזה ָה ֵח ִלי ְבּ ֶע ְזַרת ַהחוֵֹנן ְל ָאָדם ַדּ ַעת‪.‬‬

‫`‪) .‬א( ִאם ֶא ָחד ָר ָאה ָאָדם ֶשׁ ָע ָשׂה ַעְו ָלה ַלֲח ֵברוֹ‪ְ ,‬כּגוֹן ֶשׁ ְגָּזלוֹ אוֹ ֲע ָשׁקוֹ‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫)`( `‪ .'eke d`x cg` m‬שזה לשון רבינו יונה `‪ mle‬בגזל ועושק ונזק‪ ,‬אם לא יוכל להציל את ממון‬

‫הנגזל והניזק‪ ,‬אם לא שיפרסם הדברים לבני‬ ‫בשערי תשובה במאמר רכ"א‪' :‬ודע‪ ,‬כי בדברים‬

‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת אדם‪ ,‬והם יסבבו שיוחזר הגזילה וההיזק לבעליהם‪,‬‬

‫ואונאת דברים‪ ,‬יכול לספר הדברים לבני אדם‪ ,‬גם בודאי צריך לעשות כן‪ ,‬ולא שייך בזה כלל איסור‬

‫היחיד אשר ראה יגיד‪ ,‬כדי לעזור לאשר אשם לו לשה"ר ורכילות‪ ,‬וכמו שנכתוב אם ירצה השם לקמן‬

‫ולקנא לאמת‪ .‬והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בהלכות רכילות )כלל ט'(‪ ,‬והרמב"ם גם כן‪ ,‬אין כוונתו‬

‫בבית דין‪ ,‬כדי לחייב את הנתבע שבועה‪ .‬אמנם יש להחמיר באופן זה‪.‬‬

‫‪ wx‬כל דברינו הוא אם לא יגיע תועלת הזה‪ ,‬רק‬ ‫עליו להוכיח את האיש תחלה'‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬

‫שירננו בני אדם אחריו‪ ,‬דלרבינו יונה מותר‪ ,‬כמו‬ ‫‪ dpde‬לכאורה להרמב"ם יש חילוק בדין זה‪ ,‬שזה‬
‫שכתב בהדיא בשיטה מקובצת בבא בתרא )דף ל"ט‪(.‬‬ ‫לשונו בפרק ו' מהלכות דיעות הלכה ח'‪:‬‬
‫בשמו‪ ,‬וכמו שנעתיק דין זה לקמן בפנים‪ .‬או אם‬ ‫'המוכיח את חבירו תחילה‪ ,‬לא ידבר לו קשות עד‬
‫ציערו בדברים וביישו‪ ,‬דמשמע לכאורה מהרמב"ם‪,‬‬ ‫שיכלימנו‪ ,‬שנאמר 'הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא‬
‫דאסור לפרסם אף אם לא חזר בו על ידי הוכחה‪ ,‬דאי‬ ‫עליו חטא' וכו'‪ ,‬במה דברים אמורים‪ ,‬בדברים שבין‬
‫לאו הכי‪ ,‬מאי ממעט הרמב"ם מלפרסם בענינים דבין‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬אבל בדברי שמים‪ ,‬אם לא חזר בו בסתר‬
‫מכלימין אותו ברבים‪ ,‬ומפרסמין חטאו ומחרפין אותו‬
‫אדם לחבירו‪.‬‬ ‫בפניו וכו'‪ ,‬עד שיחזור למוטב'‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬

‫`‪ ,ok‬לפי מה שמסיק הלחם משנה בסוף ד"ה‬

‫המוכיח‪ ,‬דכוונת הרמב"ם הוא‪ ,‬דבדברים שבין‬ ‫ומשמע דבדברים שבין אדם לחבירו‪ ,‬אפילו אם‬

‫הוכיחו ולא חזר בו‪ ,‬אין לפרסם חטאו‪ ,‬דלא כרבינו אדם לחבירו מותר להכלים אותו בינו לבין עצמו‪ ,‬אם‬

‫לא חזר בו‪ ,‬אבל בדברי שמים מותר אפילו להכלימו‬ ‫יונה‪.‬‬