Page 225 - Step and repeat document 1
P. 225
חפץ i llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים htw 8
miigd xewn
אוֹ ִהִזּיקוֵֹ ,בּין ִאם ַהִנּ ְגָזל ְו ַהִנָּזּק )ב( יוְֹד ִעים ִמֶזּה אוֹ ֹלא ,אוֹ ֶשׁ ִבְּיּשׁוֹ ,אוֹ
ֶשׁ ִצֲּערוֹ ְוהוָֹנה אוֹתוֹ ִבְּד ָבִרים) ,ג( ְונוַֹדע לוֹ ְבּ ֵברוּר ֶשׁ ֹלּא ֵה ִשׁיב לוֹ ֶאת
ַה ְגֵּז ָלה ְו ֹלא ִשׁ ֵלּם לוֹ ֶאת ִנְזקוֹ )ד( ְו ֹלא ִבֵּקּשׁ ָפָּניו ְל ַהֲע ִביר לוֹ ַעל ֲעוֹנוֹ,
ֲא ִפלּוּ ָר ָאה ָדּ ָבר ֶזה ִבּי ִחיִדי ָ -יכוֹל ְל ַס ֵפּר ַהְדּ ָבִרים ִל ְבֵני ָאָדם ְכֵּדי ַלֲע ֹזר
ַלֲא ֶשׁר ָא ַשׁם לוֹ וּ ְלַגנּוֹת ַה ַמֲּע ִשׂים ָהָר ִעים ִבּ ְפֵני ַה ְבִּריוֹתַ .אִ יָזּ ֵהרֶ ,שׁ ֹלּא
ַי ְח ְסרוּ ֵאלּוּ ַה ִשּׁ ְב ָעה ְפָּר ִטיםֶ ,שְׁנּ ָבֲאֵרם ְבּ ָסמוּ:
ְ .aו ֵאלּוּ ֵהן) (` :ה( ֶשִׁיְּר ֶאה ֶזה ַהָדּ ָבר ְבּ ַע ְצמוְֹ ,ו ֹלא ַעל ְיֵדי ְשׁ ִמי ָעה
ֵמֲא ֵחִריםִ ,אם ֹלא ֶשׁ ִנּ ְת ָבֵּרר לוֹ ַא ַחר ָכֶּ ,שׁ ַהָדּ ָבר ֱא ֶמת.
miig min x`a
דומיא דעד אחד בבית דין ,ושם בכל גווני צריך ברבים -עיין שם בלחם משנה ,יתורץ גם כן קצת
להעיד. קושיתנו ,דהכי קאמר הרמב"ם ,דבדברי שמים
מכלימין אותו ברבים גם כן ,אבל מה שכתב
) .el rcepe (bכן כתב רבינו יונה במאמר רכ"חoice . 'ומפרסמין חטאו' וכו' ,זה אפילו בדברים שבין אדם
לחבירו מותר ,כמו דלדברי הלחם משנה אתה מוכרח
m` oky lke ,l`xyi yi` mzqa elit` `ed ,df לומר דמה שכתב הרמב"ם 'ומחרפין אותו בפניו',
אדברים שבין אדם לחבירו גם כן קאי ,כן גם זה ,ואם
dlgzn el xxaziy jixv i`cea ,mkg cinlz `ed
כן אפשר דסובר כרבינו יונה.
,eqiit `le dlifbd aiyd `lyכמו שאמרו בברכות
)י"ט' :(.אם ראית תלמיד חכם' וכו' .ומה שאמרו שם ` laאין להביא ראיה לזה ,מדכתב לקמן בפרק ז'
'אבל בממונא' וכו' ,היינו אם ידוע שלא השיב ,אין הלכה ה'' :והמספר דברים שגורמים וכו',
לומר עליו שמא עשה תשובה לה' ,כי עיקר התשובה להזיק חבירו בגופו או בממונו' או להצר לו או
בענין ממון היא ההשבה ,אבל אם בדבר זה גופא הוא להפחידו הרי זו לשה"ר' .ואם כן בעניננו שעל פי דין
ספק ,שמא השיב לו את הגזילה או פייסו עבור הצער מגיע לו הצער ,מה לשה"ר שייך בזה .דיש לומר
דהרמב"ם כלל בדיבורו זה ,אפילו היכי שאין מספר
והבושת ,בודאי אסור לגנותו בזה אצל אחרים. עליו שום דברי גנות על פי אמת ,כמו שכתב הכסף
משנה שם ,דדברי הרמב"ם נובעים ממעשה דיהודה
) .'eke eipt ywia `le (cכן כתב רבינו יונה בן גרים שלא חשב בזה לגנות לר' שמעון בר יוחאי,
במאמר רכ"ח ,עיין שם .וקאי על 'ציערו וכמו שכתבנו במקום אחר )כלל ג' סק"ז( ,אפילו הכי
וביישו' ,וגם על 'גזלו או עשקו' ,דשם מהני נמי אם כיון שבדיבורו נסבב רעה לחבירו ,בכלל לשה"ר הוא,
פייסו ומחל לו .ומה שכתבתי 'ולגנות המעשים מה שאין כן בעניננו דמספר עליו דברי גנות ,אפשר
הרעים' ,כן כתב רבינו יונה בדבריו המובאים בשיטה
דאסור.
מקובצת בבא בתרא ,והעתקנוהו פה בסוף הספר.
seqדבר ,אפילו אם יסבור הרמב"ם כרבינו יונה ,על
) .'eke envra xacd df d`xiy (dדהלא על כל פנים מוכח מדבריו שעל פי הדין אסור
השמיעה אין לו רק לחוש ,ואם כן איך ילך לפרסם חטאו אם לא הוכיחו מתחלה ,ועיין במה
ויספר זה לאחרים בגדר ודאי .וגם אין שייך בזה
התירא דרבינו יונה שכתב 'דומיא דהתירה התורה עד שנכתוב לקמן בסעיף קטן ז'.
אחד' ,דהלא עדות אין שייך רק אם הוא יודע את
הדבר בעצמו ,ולא על ידי שמיעה מאחרים.
) .`l e` dfn mircei (aהוא מדכתב רבינו יונה oi`e ,להקשות על זה מרשב"ם דבבא בתרא )דף ל"ט
