Page 227 - Step and repeat document 1
P. 227
חפץ i llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים `vw
miigd xewn
לוְֹ ,וֵיי ִטיב ַעל ְיֵדי ֶזה ֶאת ְדָּר ָכיוְ ,ו ִאם ֹלא ִי ְשׁ ַמע לוָֹ ,אז יוִֹדי ַע ָלַר ִבּים
ֶאת ַא ְשׁ ַמת ָה ִאישׁ ַהֶזּהַ ,מה ֶשּׁ ֵה ִזיד ַעל ֵר ֵעהוְּ) .ו ִאם יוֵֹד ַע בּוֹ ֶשׁ ֹלּא ְיַק ֵבּל
תּוֹ ַכ ְחתּוְֹ ,י ֹב ַאר ְלַק ָמּןִ ,אם ִיְר ֶצה ה'ְ ,בּ ָס ִעיף ז'(.
) (cט( ֶשׁ ֹלּא ְיַגֵדּל ָה ַעְו ָלה יוֹ ֵתר ִמ ַמּה ֶשּׁ ִהיא.
miig min x`a
תשובה אדבריו שמובאים בשמו בספר שיטה סוף סעיף קטן א' .ועל פי דברינו אלה כתבתי דברי
שבפנים ,דצריך להוכיח אותו מתחלה. מקובצת על בבא בתרא )בדף ל"ט( ,דכתב שם' :כגון
שיודע בו שאינו מקבל תוכחתו' וכו' ,אלא ודאי כמו
dfeהוא אפילו בסתם איש ישראל ,ובפרט אם מי
שעשה העוולה הוא איש בן תורה ,בודאי הוא שכתבנו.
מוכרח לדבר עמו תחלה ,לידע מאתו טעם ההיתר elit`eאם תדחה את דברינו ,ותאמר שבשיטה
שלו ומה הביאו לזה ,דאי לאו הכי ,לא יושלם הפרט מקובצת נקט רבינו יונה רק למדה טובה
השני הנ"ל בפנים ,כי אולי יראה לו שהדין עמו, ומצוה בעלמא ,או דשם נקט רק לפי הסברא שהוסיף
וכמאמרם ז"ל באבות )פרק ב' משנה ד'(' ,ואל תדין שם שיתכוין שיגיעו הדברים לאזניו ויתקן מעשיו,
ולכך כתב 'כגון שיודע בו שאינו מקבל תוכחתו',
את חבירך עד שתגיע למקומו'*(.
) .dkx oeylae (gכן כתב הרמב"ם בפרק ו' דאי לאו הכי ,כיון שאינו מתכוין רק לטובתו ,יותר
מהלכות דעות )הלכה ז'( ,עיין שם. טובה היא לו שיוכיח אותו ,אולי ישמע לו ולא
יצטרך לבזות אותו לפני אנשים .אבל בשערי תשובה
) .'eke dleerd lcbi `ly (hפשוט הוא ,דהוא שלא זכר סברא זו כלל ,רק כדי לקנא לאמת ולעזור
בכלל שקר ,ו'מוציא שם רע' נקרא עבור זה. לאשר אשם לו ,אך שיזהר שלא יהיה נחשד לחונף
וראיה לדבר ,לפי מה דאמרינן בערכין )ט"ו ע"א( או לשקרן ,וכאידך סברות המובאות שם בשיטה
במשנה' :נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מקובצת בשם רבינו יונה ,אפשר דאין מחוייב מן
מעשה' )פירוש ,שהאונס או מפתה חייב רק נ' כסף, התורה להוכיחו קודם שיפרסם עליו ,רק למצוה
ומוציא שם רע מאה( ,ומסקינן בגמרא שם ,דהעיקר
מה שקנס התורה מוציא שם רע ,הוא על השם רע ומדה טובה בעלמא.
שהוציא עליה ,ולאו משום דרצה לגרום לה מיתה,
lknמקום ,לפי מה שהעתקנו לעיל את דברי
הרמב"ם בסוף ]נראה דצ"ל בריש[ סק"א ,עיין שם .ו'מוציא שם רע' נקרא אם בא לבית דין,
מבואר שם בהדיא דאסור לפרסם גנותו אם לא ומספר לפניהם איך שאשתו זינת אחר אירוסין שלו,
הוכיח אותו מתחלה .ועיין לעיל בכלל ג' בבמ"ח ומביא עדים על זה ,ואם אחר כך הביא האב עדים
*( :d"dbdוכן מוכח לעניות דעתי במעשה דרב ור' שילא ביבמות )דף קכ"א ,(.שר' שילא התיר לאשה אחת
להינשא שלא כדין ,ורצה רב לשמתיה על זה ,ועכבו שמואל עד שישאלו מתחלה את פי ר' שילא,
וכן היה ,והודה ר' שילא שטעה .וקרי שמואל עליה דרב 'לא יאונה לצדיק כל און' ,ועיין שם ברש"י .אלמא
דדבר זה נקרא 'און' אם היה מנדיהו קודם ששאל לר' שילא בעצמו .ונוכל לומר ,דבענינינו בודאי גם רב
מודה דצריך לנהוג כשמואל ,דשם סבר רב מתחלה שצריך לנדות את רב שילא ,שעבר על איסור שאין תקנה
לאיסורו במה שהתירה להנשא ,מה שאין כן בנידון דידן שיש תקנה בהשבה או בפיוס ,גם רב סובר דצריך
להוכיח אותו מתחלה קודם שיפרסם קלונו לאנשים.
