Page 229 - Step and repeat document 1

‫חפץ ‪ i llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים ‪bvw‬‬

‫‪miigd xewn‬‬

‫‪) (f‬יב( ֶשׁ ֹלּא ְיסוֹ ַבב ַעל ְיֵדי ַה ִסּפּוּר ֶהֵזּק ְל ַה ִנּדּוֹן יוֹ ֵתר ִמ ְכּ ִפי ַהִדּין ֶשׁ ָהָיה‬
‫יוֹ ֵצא‪ִ ,‬אלּוּ הוּ ַעד ָע ָליו ְבּ ֹא ֶפן ֶזה ַעל ָדּ ָבר ֶזה ְבּ ֵבית ִדּין‪ .‬וּ ֵבאוּר ָדּ ָבר‬

‫ֶזה ַעֵיּן ְלַק ָמּן ְבּ ִה ְלכוֹת ְר ִכילוּת ִבּ ְכ ָלל ט'‪ִ ,‬כּי ָשׁם ְמקוֹמוֹ‪.‬‬

‫שנה מעוברת ‪ -‬י"ט כסלו‪ ,‬כ"ח אדר ב'‪ ,‬ט' אב‪.‬‬ ‫ש‪ :inei gel 54 .‬שנה פשוטה ‪ -‬ט"ו כסלו‪ ,‬ט"ו ניסן‪ ,‬ט"ו אב‪.‬‬

‫‪ְ .b‬ו ָכל ֶזה ִאם ָהרוֹ ֶאה טוֹב ִמ ֶמּנּוּ‪ֲ ,‬א ָבל ִאם הוּא )יג( חוֹ ֵטא ְכּמוֹתוֹ‪ְ ,‬וַגם‬
‫הוּא חוֹ ֶלה ַבֲּע ֵברוֹת ֵאלּוּ ָכּמוֹהוּ‪ֲ ,‬הֵרי ֶזה ָאסוּר ְל ַפְר ְסמוֹ‪ִ .‬כּי ִאישׁ‬

‫ָכֶּזה‪ֵ ,‬אין ַכָּוָּנתוֹ ְבַּגלּוֹתוֹ ִמ ְס ָתָּריו ְלטוֹ ָבה וּ ְלִיְר ָאה‪ִ ,‬כּי ִאם ִל ְשׂ ֹמ ַח ָל ֵאיד‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫‪didy oicd itkn xzei enr eyriy ,mirneyd oipr‬‬ ‫ומלשון הגמרא והתנא דבי אליהו משמע שהוא‬
‫לשה"ר גמורה‪ ,‬ולא חומרא בעלמא‪ .‬אלא ודאי כמו‬
‫‪.mdl xtql xeq` ,oic ziaa eilr `vei‬‬ ‫שכתבנו‪ ,‬דכל היכי דיוכל לסבב התועלת מבלי‬
‫שיצטרך לספר עליו‪ ,‬אסור מן הדין‪ ,‬והתם נמי הלא‬
‫‪ `le‬יקשה על זה המעיין‪ ,‬ממה שכתוב בחושן משפט‬ ‫יש עצה בגורלות‪ ,‬וזה הוא שאמר לו הקב"ה‪ ,‬וכי‬
‫בסימן שפ"ח סעיף ז' בהגה"ה‪' :‬יש אומרים‬
‫דאדם המוכה מחבירו יכול' וכו'‪ ,‬והוא הדין אחר‪ ,‬כמו‬ ‫דילטור אני‪ ,‬לך הטל גורלות‪.‬‬
‫דאיתא בש"ך שם סעיף קטן מ"ה בשם מהר"מ‬
‫‪ oirke‬זה מצינו גם כן בשאר חלקי התורה‪ ,‬ביבמות‬
‫מריזבורק‪.‬‬ ‫)דף כ'‪' (:‬אם אתה' וכו'‪ .‬ובבבא קמא )דף כ"ח‬
‫ע"א( 'היה לו לשמטו'‪ ,‬עיין שם‪ .‬וכגון ברודף‪ ,‬שאם‬
‫‪ myc‬איירי שיש בזה תועלת על להבא שלא יכהו עוד‪,‬‬ ‫יכול להצילו באחד מאבריו ולא הצילו‪ ,‬נחשב לרוצח‬
‫ואי אפשר להציל אותו בענין אחר‪ .‬ומשום דאם‬ ‫על ידי זה )סנהדרין ע"ד‪ .(.‬וכהאי גונא בחושן משפט‬
‫לא כן‪ ,‬אין לך אדם שיציל את חבירו מיד מכהו‪ ,‬כמו‬ ‫בסימן תכ"א סעיף י"ג‪ ,‬באדם הרואה אחד מישראל‬
‫דאיתא בש"ך שם ובביאור הגר"א‪ ,‬ובענינא דידן‬ ‫מכה חבירו ואינו יכול להצילו וכו'‪ ,‬ומשמע אבל אם‬
‫איירינן רק להציל ממנו את ממונו שנתחייב לו עד‬ ‫יכול להצילו בענין אחר‪ ,‬ממילא נחשב חובל ממש‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬ולהכי אסור אם יודע המספר שעל ידי זה יעשו‬ ‫והכי נמי בעניננו‪,dfd zlrezd z` aaql lekiy oeik ,‬‬

‫אחר כך עם הנידון שלא כדין‪.‬‬ ‫‪aygp `linn ,xg` oipra ,exiag livdl epiidc‬‬

‫‪m` la` ,mipy md oixtqnd m` elit` ,df lke‬‬ ‫‪ .ynn x"dyl xtqnl‬ועיין לקמן בחלק ב' כלל ט'‬
‫סעיף קטן ל"ה‪.‬‬
‫‪,epiidc ,df oipra xzei xdfi ,cg` `ed xtqnd‬‬
‫‪oiprl oia epiid ,'eke 'zxg` dvra' epazky dne‬‬
‫`‪,eci lr ynn dyrn mirneyd eyriy d`ex `ed m‬‬
‫‪ezpeek m` oiae ,el my` xy`l xefrl zlrezd‬‬
‫ועל פי דין בודאי לא היה מועיל דבריו רק לענין‬
‫שבועה וכהאי גוונא‪mfxfl wx ,mdl xtql el xeq` ,‬‬ ‫‪ ,dryx iyerl zepbl‬וכמו שכתבתי בפנים בסעיף ד'‪,‬‬
‫גם כן יצוייר פרט זה‪ribdl lkei minrtl ik ,‬‬
‫‪e` lfbpdl ciri mye ,oicl wyerde olfbd e`iaiy‬‬
‫‪dyry in my xikfi `l m` s` ,dfd zlrezd‬‬
‫‪ .wfipde wyrpdl‬וביאור דבר זה בכל פרטיו ומקור‬
‫לדין זה עיין לקמן בהלכות רכילות בכלל ט' סעיף ה'‬ ‫‪lceb z` dxezd it lr lkl d`xi wx ,efd dleerd‬‬

‫ו'‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫‪e` lefbl epiidc ,efd drx dcn el yiy in zepb‬‬

‫)‪ .ezenk `heg (bi‬כן כתב רבינו יונה בשערי‬ ‫‪.dfa `veike mc` ipa yiial‬‬
‫תשובה במאמר רי"ט בסופו‪ .‬ואף שהוא כתב‬
‫דבר זה לענין אם יצא מ'עמיתך' על ידי עונות שבין‬ ‫)‪itl xryn `ed m`c ,yexit .'eke aaeqi `ly (ai‬‬
‫אדם למקום‪ ,‬פשוט דהוא הדין גם כן לעניננו‪ ,‬דהלא‬