Page 295 - Step and repeat document 1
P. 295
חפץ h llk zelikx ixeqi` zekldחיים hpx
miigd xewn
ֵמ ַה ֶשּׁ ְכֶּנ ְגדּוֹ אוֹ ְשׁ ָאר ִע ְנְיֵני ֶהֵזּקַ ,על ִפּי ִדּבּוּרוַֹ ,אף ֶשׁ ֹלּא ַיֲע ֶשׂה ַמֲע ֶשׂה
ָגּרוּ ַע יוֹ ֵתר ֵמ ֵעֶרַ הִדּיןֶ ,שׁ ָהָיה יוֹ ֵצא ְבּ ֵבית ִדּין ַעל ִפּי ִדּבּוּרוִֹ ,אלּוּ ָהיוּ
miig min x`a
דיבורו גרם להפסיד לחבירו ,היו משמתינן ליה, דידן ,שהאיש שהוא מספר לו ,הוא יעשה שלא כדין,
משום דלא היה לו לילך ולהגיד. על ידי שהוא אין שומע את הדבר רק מיחיד ,בודאי
`edeהדין נמי בנידון דידן ,דאיסור גדול עשה בזה, שהוא אסור לגרום דבר זה[.
כיון דהוא מכיר את טבע האיש שהוא מספר
לו ,שלא ילך עמו לבית דין ,רק יפסוק הדין לעצמו xi`deה' יתברך עיני ,ומצאתי גמרא מפורשת
ויפסיד בזה לשכנגדו בלי שום בית דין )דהיינו כעניננו ממש ,שעל ידי זה נוכל לידע כל
בהציור שציירנו כמה פעמים לענין משרת ,שיגרש פרטי הדין .דזה לשון הגמרא בבא קמא )קי"ג ע"ב(:
אותו מביתו תיכף ,וכן כהאי גוונא בשאר הציורים 'מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא לאינו
שיבוא בסוף הספר אם ירצה השם ,שיפריד תיכף יהודי ,ואזל ואסהיד ליה בדיניה דאינם יהודים על
ההשתתפות שהיה לו עד עתה עם השכנגדו ,או ישראל חבריה ,משמתינן ליה ,מאי טעמא דאינהו
בהשידוך או בהמסחר ,וכפי מה שנבאר אם ירצה מפקי ממונא אפומא דחד סהדא ,ולא אמרן אלא
השם גם כן לקמן בפירוש ,או שאר עניני היזק, בחד אבל בתרי לא' .ועיין ברש"י ד"ה אפומא דחד:
שיעלה על פי ערך דיבורו ]מ[לפי הדין אם היה
נתבאר שהוא אמת( ,או משום שטבעו נוטה תיכף 'ונמצא שהפסידו שלא כדין' ,עד כאן.
להאמין רע על חברו ,או משום שהוא סומך על
המספר כבי תרי ,איך שיהיה ,כיון דעל ידי דיבור ` `nlאף דהעד יודע בעצמו שבאמת הוא חייב לו
המספר נעשה מעשה שלא היה על פי דין תורה, ממון ,אף על פי כן ,היו משמתינן להעד
שאצל בית דין בודאי לא היה זוכה האחד -שיהא עבור זה ,כיון דאם היה בא עמו לבית דין של
יכול לבטל את הקנין שעשה עם השכנגדו ולחזור ישראל ,לא היה גובה ממנו ,נמצא דהוא מפסידו
ממנו ,או שאר עניני היזק ,משום דיש לו עליו עד
אחד דהוא מהימן ליה כבי תרי ,כמו שכתבנו לעיל בדיבורו.
בחלק א' בכלל ז' בבמ"ח סקט"ו בשם הפוסקים,
oi`eלדחות ,דשם טעם האיסור משום דאזיל
ועל ידי דיבורו נעשה המעשה הזה ,בודאי אסור. לאסהודי בערכאות של עובדי כוכבים .אחת,
דהא מוכח שם בגמרא דבתרי לא משמתינן ליה ,ואי
oi`eלדחות ,דשם הטעם משום דהעיד לאינו יהודי, משום ערכאות ,אמאי לא ,אלא הטעם כנ"ל ,וכיון
והטובה נעשתה על ידו לאינו יהודי ,לפיכך דבתרי על פי דייני ישראל נמי היה גובה על פי
החמירו חז"ל אף דיודע שהאמת עם האינו יהודי, דבריהן ,לא הפסידוהו כלום .ולבד מן זה ,מצאתי
אבל אם העיד לישראל על חברו בדינא דאינם מפורש בכנסת הגדולה לחושן משפט בסימן כ"ח
יהודים ,והוא נפרע על ידו ,לא משמתינן ליה ,כיון )הגהות הטור אות י'( ,ובתשובות רמ"א סימן נ"ב ,כיון
שיודע שבאמת הוא חייב לו .והוא הדין נמי בעניננו, דבעלי הדין הוא אחד אינו יהודי ואחד ישראל ,לא
כיון שזה המספר יודע שאמת הוא הענין שסיפר שייך בענין זה האיסור דערכאות של אינם יהודים,
עליו ,ואילו היו הבית דין יודעים כמותו שדבר זה שלא נאמר אלא כששני בעלי הדין הם ישראלים .וכן
הוא אמת ,היו גם כן פוסקים שנתבטלה ההשתתפות מוכח בחושן משפט סימן כ"ח סעיף ג' בפנים
ובסמ"ע )סעיף קטן כ'( ,עיין שם ,דעיקר הטעם הוא
שביניהם עבור זה ,אפשר דאין בידו איסור. משום דאף שהעד יודע בעצמו שבאמת הוא חייב
לו ,ומטעם זה הוא פטור בדיעבד מלשלם ,משום
` laגם זה אינו ,דהרי מסיק הט"ז שם בסימן כ"ח דיכול לומר אמת העדתי ,כמבואר שם בחושן
סעיף ד' הנ"ל ,דגם מישראל לישראל דינא הכי משפט ,מכל מקום כיון דעל פי דין תורה לא היה
באפשר לגבות ממנו ממון על פי זה העד ,ועל פי
