Page 240 - alef
P. 240

‫פרק י | ושננבם לתניך ‪ -‬אלו הבלמיחים‬

‫עד היכ הדברי מגיעי ‪ ,‬חת תלמידו‬       ‫ברחובות שערי ח ד מלווה בתלמידו רבי אביגדור נבנצאל‬
‫חביבו הגר"א נבנצאל‪ ,‬הג"ר ישראל צבי‬
‫גפ ער שמחת בר מצוה לבנו )הרה"ג רבי‬
‫חיי זאב( ועשה זאת ב עודה משפחתית‬
‫מצומצמת‪ .‬באמצע ה עודה נכנ לפתע‬
‫רבינו להשתת בשמחה‪ ,‬בלי שהוזמ‬
‫וא לא הודיעוהו על השמחה כדי לא‬
‫להטריחו‪ ,‬שהיתה זו השנה האחרונה לימי‬
‫חייו‪ ,‬אלא שרבינו שמע זאת ממישהו‬
‫ובא בלי הזמנה‪ ,‬וכי כשתתקיי בר מצוה‬

           ‫לנכדו‪ ,‬הוא יזדקק להזמנה?‬

                                          ‫לגחל כל אדח תמצתו‬

‫ג תלמיד שראה שה יכוי שיצא ממנו תלמיד חכ היה קלוש‪ ,‬ידע להשקיע‬
‫בו ולחנכו שיהיו לו שאיפות ללימוד התורה‪ ,‬ולחנ את ילדיו לחיי ב תורה‪,‬‬
 ‫דקדוק הלכה ויראת שמי ‪ .‬ו יפר שאחד בא בתלונה להגר"י מרצב על כ‬
‫שהוא מקרב אחד ב גנו זה‪ ,‬וענה לו שהישיבה בי ודה נועדה ליוצאי גרמניה‬
‫שגדלו במערכות משלה ומטרתה היתה להוציא מה תלמידי חכמי ואלו‬
‫שיהיו בעלי בתי שיהיו תורניי וערכיי ‪ ,‬ולמרות שזכינו והאופי השתנה ואנו‬
‫זוכי לישיבה שכמעט כול יוצאי אברכי ‪ ,‬אול לא השתנה ב י ההקמה‬

  ‫שג מי שלא יזכה להיות אבר ‪ ,‬לחנכו ולגדלו שיהיה תורני וירא אלוקי ‪.‬‬

                                        ‫השידה שהדייבה נרש‬             ‫‪226‬‬

‫כשהיה נדרש רבינו לנושא הכאוב והעדי של הוצאת בחור מהישיבה על הרוב‬
‫היתה הכרעתו תלויה א יש בהחזקתו בישיבה משו היזק לרבי או לאו‪,‬‬

                         ‫אול כל מקרה היה נידו לגופו בכובד ראש גדול‪.‬‬
‫מ העני לצטט שאלה שנשאלה לפניו ומה שהשיב עליה‪ .‬הנידו היה בעני‬
‫בחור עז פני שיש צור ל לקו מהישיבה‪ ,‬אלא שא ישולח מהישיבה יש‬
‫חשש שיצא לתרבות רעה ח"ו‪ .‬הצעת דברי השואל היתה כדלהל ‪ :‬מצאנו כעי‬
 ‫זה בשו"ע יו"ד ) ימ של"ד "א בהג"ה אחרונה( בש מהרא"י דמנדי אד‬
‫שחייב נידוי ואעפ"י שיש לחוש שמא ישתמד‪ .‬אבל הט"ז כתב שאי לעשות‬
   235   236   237   238   239   240   241   242   243   244   245