Page 241 - alef
P. 241

‫גאון ישרא‪ú‬‬                                                        ‫פרק י | ושננבם לתניך ‪ -‬אלו הבלמיחים‬

                    ‫מעשה כזה‪ ,‬והנקודות הכ חולק עליו‪ .‬כל שכ בחור בישיבה שעדיי אינו‬
                                ‫בר דעת שלמה‪ ,‬שיש להקל בו יותר מגדול בר דעת החייב נידוי‪.‬‬

                      ‫מאיד יכול להיות שהדר הממוצעת היא‪ ,‬שכל זמ שאינו מזיק לבחורי‬
                    ‫אחרי כדאי ל בול ממנו‪ ,‬כעי מה שאמרו בפ"ב בבא בתרא )כג‪ (:‬ליהוי צוותא‬
                    ‫לחבריה ואי בזה חולק‪ ,‬וכ נפ ק בכל הפו קי ובכלל השו"ע והרמב" ‪,‬‬
                    ‫אבל בחור המזיק לאחרי למה נחוש על נפשו יותר מאשר על נפש שאר‬
                    ‫הבחורי ‪ .‬זה היה תור השאלה‪ .‬נענה רבינו וכתב‪ :‬ג אני בדעה זו וא ח"ו‬

                      ‫מזיק לאחרי יש לישיבה אחריות כלפי האחרי וצריכי לשלחו‪ ,‬וג א‬
                                  ‫הוא מתחצ טובא‪ ,‬ברור הדבר שזה משפיע לרעה על אחרי ‪.‬‬

                    ‫אלא שג כאשר הוצר לעשות מעשה ולהורות על הפ קת לימודיו של אחד‬
                    ‫הבחורי בישיבה היה זה לאחר שיקול דעת מעמיק וישיבת ז' נקיי לבירור‬
                    ‫העני מכל היבטיו והוי מעשה שבחור הזיק וקלקל לחבריו בישיבה )כנראה לא‬

                      ‫ברוחניות( ובאו לבקש מרבינו שיוציאהו‪ .‬נענה רבינו ואמר‪ :‬בנתוני הקיימי‬
                    ‫הייתי מעדי ג אני שלא לקבלו‪ ,‬אול אחרי שקבלתיו איני ממהר לשלחו‪.‬‬
                    ‫דעו לכ כשאני נאל פע לשלוח בחור ולו בצדק‪ ,‬איני יש כמה לילות לפני‬

                                                           ‫שאני מקבל את החלטתי ה ופית‪304.‬‬
                    ‫פע היה מקרה בישיבה של בחור מוכשר מאד‪ ,‬א היה עצמאי והנהגתו‬
                    ‫לא מצאה ח בעיני חלק מצוות הישיבה שביקשו להעבירו לישיבה אחרת‪.‬‬
                    ‫ה טענו לרבינו הרי נאמר )משלי כב‪ .‬ו( "חנו לנער על פי דרכו"‪ ,‬וישיבתינו‬
                    ‫הלא אינה לפי דרכו‪ ,‬הבה א כ נשלחנו לישיבה שמתנהלת "כדרכו"‪ .‬נענה‬
                    ‫לה רבינו‪ :‬אני בור שכוונת "חנו לנער על פי דרכו"‪ ,‬שהישיבה ומחנכיה‬
                    ‫שנמצא בה צריכי להמציא לכל נער ונער את דרכו‪ ,‬וככל שנית לא להעבירו‬

                                                                               ‫למקו אחר‪305.‬‬
                    ‫כמו כ כשכבר הוחלט לעיתי רחוקות מאד כ לעשות זאת‪ ,‬נעשה הדבר‬
                    ‫על ידו בחכמה ובתבונה‪ ,‬תו ירידה לעומק נפתולי נפשו של הבחור ל עדו‬
                    ‫ולכוננו‪ ,‬ולתת לו תקוה להמשי להתעלות במקו ראוי לו‪ .‬בשנותיו הראשונות‬

                     ‫בישיבת קול תורה החליטה פע הנהלת הישיבה על הוצאתו של אחד הבחורי‬
                    ‫מ הישיבה‪ ,‬על א שברור היה כי הלה שוב לא ימצא את מקומו באהלה של‬

                                                                                              ‫‪ .304‬מפי רבי בנימי לוונטל‪.‬‬

          ‫‪ .305‬מפי רבי שמעו ברזילי‪227 .‬‬
   236   237   238   239   240   241   242   243   244   245   246