Page 63 - Step and repeat document 1
P. 63
_______________________________קי__ד_ו__שי_ן____________________________________________________
ובפסקי תוד"ה
נ.ב.
פ
עט
רש"י
________________________
דעיקר שעבודא במנה גבי לוה הוא ולא גבי אשה וכו' ,אבל הראב"ד ז"ל פי' דה"ק ,מנה אין כאן
שהרי לא נתחייב לה בו דמילי בעלמא נינהו ,וכיון דמנה אין כאן משכון נמי אין כאן דלא קניא
למשכון במידי ,דמאי יהביה ליה דקניא לה משכון ,ודכוותה נמי הא דאמרינן בסמוך פריטי אין כאן,
נסכא אין כאן כלומר כיון שלא נתחייב בפרוטה אין השעבוד נתפס על הנסכא שהוא משכון ,אבל
היכא שנתן לה משכון ואמר לה קני במשכון זה שעבוד מנה והתקדשי לי בו מקודשת עכ"ל .וכתב
הקצה"ח דנראה מדברי הראב"ד דאם אמר קני במשכון שעבוד מנה מקודשת ,והקשה דהא נראה
שיטת הראב"ד ושיטת הרא"ש כחדא דאין לו קנין כלל במשכון למנה ,ומשום דאין אדם יכול
לשעבד נכסיו עד שיתחייב גופו תחלה ,וא"כ כי קאמר שעבוד מנה מאי הוי ,כיון דליכא לוה ממילא
ליכא ערב .והסיק שם ,דהדברים ברורין כמ"ש ,דכל שאומר זכי בגוף המשכון לא מיקרי אגוד גביה
כיון שקנתה חלק מן החפץ וזה פשוט .ולכן לבי אומר בטח ,דהא דכתב הר"ן בשם הראב"ד דאם
אמר לה קני במשכון זה שעבוד מנה דמקודשת ,דיש להגיה בדבריו ,קנה במשכון זה שיעור מנה,
והוא כדברי הראב"ד שהובא בריטב"א דהיינו שיעור מנה שהוא זכי בגוף המשכון דמקודשת ,והאחרונים
עשו בזה מחלוקת הרבה ,ועיין בחלקת מחוקק )סי' כט( באה"ע שם שכתב באומר קני משכון
שעבוד מנה להרמב"ן והרשב"א אינה מקודשת ,ולהראב"ד מקודשת ע"ש .אמנם הגר"א הבין בדברי
התוס' דמהני לקדש בזכות הקנאת המשכון כפשטות דברי הראב"ד ,ודלא כהקצה"ח.
.grוז"ל הירושלמי ]כתובות פ"ה ה"א[ ר' בא בר חייא בשם ריו"ח כמה אתה נותן לבנך כך וכך ,כמה
אתה נותן לבתך כך וכך ,כיון שקידשה זכה הבת בין הבנות והבן בין הבנים ,ובלבד מן הנישואין הראשונים
וכו' ,האב פוסק ע"י בתו ולא אשה ע"י בתה ולא אח ע"י אחותו ,ע"כ .וכן הביאו התוס' בכתובות שם
להדיא בשם הירושלמי ,והרש"ש הביא שכן הביאו הרי"ף והרא"ש מן הירושלמי ראיה כן.
.hrרבינו ביאר כן בדברי הירושלמי ריש הבע"י דאיתא שם אלא כן אנן קיימין באלמנה לכה"ג
ואמר ר' בא בר ממל ,הערה בה חייב משום חללה נכנסה עטרה חייב משום ביאה ,גמר את הביאה
חייב משום ולא יחלל זרעו ,והיינו דס"ל תחילת ביאה קונה דהיא תחילת העראה ,ויש לגרוס 'הערה
בה' דהיינו תחילת העראה ,חייב משום ביאה דהוא איסור לא יקח ,נכנסה עטרה דהיינו סוף ביאה
חייב משום חילול ,גמר את הביאה והוא דבר בפני עצמו חייב משום ולא יחלל וגו'.
.tבהגהה ח' שם הביא דברי הרשב"א אם הולד נעשה חלל מביאה ראשונה ,והביא דעת הרמב"ם
דמחלק בין ביאה ראשונה לשניה ,דהולד מביאה ראשונה דחייבי לאוין אף אם הוא כהן לא נעשה
חלל ,והולד מביאה שניה הוי חלל ,והקשה דהא משעה שהערה בה נעשית זונה ,ובהעראה אינה
