Page 137 - 16222
P. 137

‫ההתבגרות גיל ‪|137‬‬

          ‫המהקתרשהלוהמימוםזרהיששלראמלאיזן‬

‫במצעד האיוולת של המדיניות הכלכלית בישראל שמור מקום מיוחד‬
‫לניסיונות לחסום יבוא ולסבסד יצוא‪ .‬זוהי איוולת משום שיבוא ויצוא‬
‫הם בסך הכול שני צדדים של אותה עסקה‪ ,‬ועל כן קשורים זה לזה‬

                           ‫ונעים יחד‪ .‬נסביר כיצד באמצעות דוגמה‪.‬‬
‫ישראל מייבאת כמעט את כל החיטה שלה מחו"ל‪ .‬אך יצרני הלחם‬
‫שלנו אינם יכולים לשלם למגדלי החיטה הזרים בשקלים — לחקלאי‬
‫האמריקאי שמוכר לנו חיטה אין מה לעשות בשקלים ישראליים‪.‬‬
‫כדי לשלם לו יצרני הלחם זקוקים למטבע חוץ כגון דולרים‪ .‬איך הם‬
‫יכולים להשיג דולרים? מיצואנים ישראליים דוגמת חברת "אינטל‬
‫ישראל"‪ ,‬שמוכרים מוצרים לחו"ל ומקבלים בתמורה להם דולרים‪.‬‬
‫"אינטל ישראל" צריכה להחליף את הדולרים בשקלים כדי לשלם‬

             ‫משכורות לעובדיה‪ ,‬וכדי לשלם מיסים‪ ,‬ארנונה וכדומה‪.‬‬
‫יצרני הלחם אינם ניגשים כמובן למשרדי "אינטל" ומבקשים‬
‫להחליף שקלים בדולרים; הם עושים זאת באמצעות הבנקים‪,‬‬
‫והביקוש שלהם לשקלים או לדולרים משפיע על שער החליפין של‬
‫השקל‪ ,‬שהוא המחיר של החלפת שקלים בדולרים‪ .‬אם יצרני הלחם‬
‫יגדילו את יבוא החיטה‪ ,‬הביקוש שלהם לדולרים יעלה‪ ,‬והמחיר של‬
‫החלפת שקלים בדולרים יהיה גבוה יותר‪ .‬אם היצואנים לא ייצאו יותר‬
‫בהתאם‪ ,‬יצרני הלחם לא יוכלו להשיג מספיק דולרים כדי לייבא את‬
‫הכמות החדשה‪ .‬על כן‪ ,‬התוצאה הסופית של מנגנון הביקוש וההיצע‬

     ‫למטבעות חוץ היא שערך היבוא וערך היצוא תמיד יהיו דומים‪.‬‬
‫אבל לא זה היה המצב בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת‬
‫ישראל‪ .‬עוד בתקופת המנדט התאפיין המשק הישראלי ביבוא גבוה‬
‫בהרבה מהיצוא (מצב הנקרא "עודף יבוא")‪ ,‬בעיקר יבוא של הון‬
‫שהגיע מהעולים היהודים והארגונים הציוניים ותרם לפיתוח הארץ‪.‬‬
‫משנת ‪ 1927‬המטבע המקומי‪ ,‬הלירה הארצישראלית‪ ,‬הוצמד למטבע‬
‫הבריטי‪ ,‬הלירה שטרלינג‪ ,‬שער החליפין היה קבוע‪ ,‬ולכן לא היו‬
   132   133   134   135   136   137   138   139   140   141   142