Page 133 - 16222
P. 133
ההתבגרות גיל |133
ההנחה ש"אין חכם כבעל ניסיון" נכונה במיוחד כאשר החכם
לומד מניסיונם של אחרים ונמנע בשעת הצורך מלעבור אותו
בעצמו?
הביטלס — או חיפושיות הקצב ,כפי שנקראה אז הלהקה בישראל
— לא היו ביטוי הקידמה התרבותית היחיד שנמנע מאזרחי ישראל.
מקרה מפורסם אחר הוא סיפורם של שידורי הטלוויזיה בצבע
בישראל :דוד בן גוריון ,יגאל אלון ובכירים אחרים בממשלות
ישראל התנגדו להנהגת שידורי טלוויזיה בישראל מתוך אותו החשש
להשפעות תרבותיות שליליות על הנוער ,ורק שנתיים לאחר פרישתו
של בן גוריון ,בשנת ,1965החלו השידורים הראשונים של הטלוויזיה
החינוכית בשחור־לבן .בשנות ה־ 1970החל להתפשט בעולם השידור
בצבע ,אך בישראל השידורים הוגבלו לשחור־לבן באמצעות טכנולוגיה
שנקראה "מחיקון" ,מאותם הטעמים של צניעות ורצון שלא להבליט
את הפערים בין הישראלים אשר יכלו להרשות לעצמם מקלט צבעוני
ובין אלה שלא.
בניגוד למקרה הביטלס ,כאן עמדה לרשות הציבור טכנולוגיה
לעקיפת מגבלות הממשלה אשר הומצאה בידי מהנדס האלקטרוניקה
מולי אדן (שהתמנה לימים לנשיא "אינטל" ישראל) .ה"אנטי־
מחיקון" של אדן היה פופולרי מאוד ,וככל שעבר הזמן נראו הגבלות
הממשלה על שידורי הצבע בישראל מגוחכות יותר ויותר .בסופו
של דבר הוסרו ההגבלות האלה רק בשנות ה־ ,1980שנים רבות
אחרי שאזרחיהן של מדינות אחרות בכל העולם נהנו משידורי צבע
בטלוויזיה.
מניעת ההופעה של הביטלס והמאבק בטלוויזיה הצבעונית הם רק
שתי דוגמאות פיקנטיות למגמה רחבה יותר אשר אפיינה את ישראל
בשנות ה־ 1950וה־( 1960ואשר קיימת בה במובנים מסוימים עד
היום) :האובססיה הממשלתית לשלוט ולהתערב בכל תחום ותחום,
ולמנוע הרס יצירתי ושינוי לא רק בתחום הכלכלי ,אלא גם בתחום
התרבותי.
בכוונה התחלתי בדוגמאות של הביטלס והטלוויזיה הצבעונית,
