Page 138 - 16222
P. 138
138כסף כחול לבן|
בישראל דאגות ממחסור במטבע חוץ או מעודף בו .השיטה הזאת
היתה מקובלת ברבות מהקולוניות של בריטניה .התוצאה של עודף
יבוא בשנים האלה היה פשוט גידול בכמות הכסף ,אשר העלה את
רמת המחירים המקומית ,בדומה למה שמתרחש כאשר בנק מרכזי
מדפיס יותר שטרות כסף27.
לאחר סיום המנדט המשק הישראלי "התמכר" לעודף היבוא.
בתחילת הדרך היתה בעיה של מחסור במטבע חוץ (זו היתה אחת
הסיבות לתקופת הצנע) ,אך בהמשך היו אזרחי ישראל מסוגלים
להתמיד בנטייתם לייבא יותר ממה שהם מייצאים בזכות העזרה מיהודי
העולם ,בזכות מענקים והלוואות שהתקבלו מארצות הברית בדולרים
(שחלקם היו מותנים ברכישת מוצרים אמריקאיים) ובזכות השילומים
והפיצויים האישיים לניצולי שואה מגרמניה המערבית ,שהגיעו גם הם
בצורת מטבע חוץ .כך למשק לא היו חסרים מטבעות זרים הנדרשים
ליבוא מוצרים ,וערך היבוא לישראל נשאר גדול בהרבה מערך היצוא
הישראלי .מלבד זאת ,כפי שציינו ,היעדר התחרות במשק הוביל לכך
שלא צמחו בישראל יזמים רבים המסוגלים להקים חברות בינלאומיות
מוצלחות ,וכך היצוא נשאר נמוך יחסית.
ההפרש בין היצוא ליבוא נקרא "המאזן המסחרי" ,ומצב שבו היבוא
גדול מהיצוא מוגדר בתור "מאזן שלילי" או "גירעון במאזן המסחרי".
ההפרש בין היבוא ליצוא היה בין 15ל־ 30אחוז מהתוצר לאורך שנות
ה־ ,1950ה־ 1960וה־ ,1970והחל לרדת באופן משמעותי רק בשנות
ה־ 1980וה־ ,1990במקביל לעליית מגזר ההיי־טק ,שאחראי עד היום
לחלק ניכר מהיצוא.
מצב עניינים מוזר זה ,של גירעון קבוע במאזן המסחרי ,עורר
ויכוחים עזים בין כלכלנים ופוליטיקאים:
רבים ראו בעודף היבוא כישלון של מדיניות הממשלה ,שיצרה
תלות כלכלית של המשק בתרומות זרות ואילצה את ישראל לבצע
צעדים בעייתיים כגון כינון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית28.
כנגדם היו מי שטענו ,שאין כאן כל בעיה מהותית .מגיני מדיניות
הממשלה טענו כי עודף היבוא מהווה הגדלה של המקורות העומדים
לרשות המשק ,וההגדלה הזאת מאפשרת לממשלה להשקיע בפיתוח
