Page 135 - 16222

‫ההתבגרות גיל ‪|135‬‬

‫קומוניסטי‪ .‬בסך הכול‪ ,‬בארבעים שנותיה הראשונות של מדינת ישראל‪,‬‬
‫הממשלה‪ ,‬מפעלי ההסתדרות והקיבוצים (שהיו גם הם מסובסדים‬
‫בדרכים שונות) החזיקו בבעלותם יותר מ־‪ 40‬אחוז מאמצעי הייצור‬
‫והשליטה בחברות עסקיות‪ 19,‬שיעור מדהים בהשוואה לכל מדינה‬
‫מערבית אחרת‪ .‬נתוני הבנק העולמי על הוצאות הממשלה (כשיעור‬
‫מתוך התוצר)‪ ,‬המתחילים רק משנת ‪ ,1972‬מציבים את ישראל במקום‬
‫הראשון בעולם מבין כלל המדינות שיש עליהן נתונים‪ ,‬ובהפרש ניכר‬
‫מהאחרות‪ .‬תוצאה זו זהה לתוצאות של ההשוואות החלקיות הקיימות‬

‫עבור תקופות מוקדמות יותר‪20.‬‬
‫המשק הישראלי היה זקוק נואשות ליצואנים אשר יצליחו למכור‬
‫מוצרים בחו"ל תמורת מטבע חוץ‪ ,‬אך כדי להצליח נדרשו היצואנים‬
‫האלה להתחרות ביצרנים וביצואנים אחרים; רק יזמים אשר צמחו‬
‫בסביבה תחרותית והצליחו בזכות כישרונם ותושייתם‪ ,‬ולא בזכות‬
‫קשרים עם הממשל‪ ,‬מסוגלים להקים חברות ענק בינלאומיות ולייצא‬
‫בהצלחה למדינות אחרות‪ .‬הכלכלה ההסתדרותית של ישראל פשוט‬
‫לא היתה מסוגלת להצמיח יזמים כאלה‪ ,‬והבריחה לחו"ל את המעטים‬

‫שהופיעו‪.‬‬
‫מלבד התפיסה האידיאולוגית של מקבלי ההחלטות‪ ,‬המעורבות‬
‫הממשלתית הגבוהה נבעה גם מהצרכים הפרקטיים של המדינה‬
‫המתפתחת במהירות‪ ,‬מהוצאות הביטחון הגבוהות‪ ,‬ומכך שחלק ניכר‬
‫מכספי ההשקעה הגיעו מכספי השילומים של גרמניה ומחבילות‬
‫הסיוע האמריקאיות‪ .‬אך אותם צרכים פרקטיים ראשוניים תמכו‬
‫בתפיסה האידיאולוגית‪ ,‬והרגילו את הממשלה להתערב בכל תחום‬

‫ותחום‪ ,‬גם כאשר לא היה בכך צורך‪.‬‬
‫ראו למשל את שוק הדיור‪ .‬בשנות ה־‪ 1950‬בנתה הממשלה כ־‪60‬‬
‫אחוז משטחי הבנייה למגורים וכ־‪ 72‬אחוז מחדרי המגורים‪ ,‬ובשנת‬
‫‪ 1959‬היו ‪ 23‬אחוז מהדירות בישראל בבעלות ציבורית‪ 21.‬אף על פי‬
‫שיש מי שמתגעגעים אליו כיום‪ ,‬הדיור הציבורי היה כישלון חרוץ‬
‫במדינת ישראל‪ ,‬ממש כפי שהוא כישלון גם בשבדיה‪ 22,‬בבריטניה‪23,‬‬
‫בארצות הברית‪ 24‬וכמעט בכל מקום אחר בעולם‪ 25.‬הסיבה לכישלון‬
‫הדיור הציבורי היא — בוודאי כבר ניחשתם — אשליית השליטה‪.‬‬