Page 129 - 16222
P. 129

‫ההתבגרות גיל ‪|129‬‬

‫כפי שניתן לראות‪" ,‬הנס הישראלי" נפל בעוצמתו מהנס היפני‪,‬‬
‫הרומני או היווני‪ ,‬ולא היה רחוק מהנס האיטלקי או הספרדי‪ .‬בעשורים‬
‫שלאחר מכן החלו "הנמרים האסייתיים" (הונג קונג‪ ,‬סינגפור‪ ,‬קוריאה‬
‫הדרומית‪ ,‬טייוואן) בזינוק שלהם‪ ,‬ועד מהרה עקפו את ישראל בשיעורי‬
‫הצמיחה‪ ,‬ובהמשך עשו זאת גם אירלנד ופינלנד‪ .‬אם אכן התרחש‬
‫כאן נס‪ ,‬מהותו לא היתה שיעור הצמיחה כשלעצמו‪ ,‬אלא העובדה‬
‫שהתקדמנו בקצב דומה לזה של שאר המדינות למרות שלל מכשולים‪,‬‬
‫שמקצתם נבעו מהמצב הביטחוני והרצון לקלוט את העלייה ההמונית‬
‫ומקצתם נבעו ממדיניות שגויה של הממשלה שבה נעסוק בפרקים‬
‫הבאים‪ .‬קצב ההתקדמות הדומה הזה רק מדגיש שהצמיחה בשנים‬
‫ההן נבעה בעיקר מהקידמה הטכנולוגית העולמית‪ ,‬ולא מגורמים‬

                                    ‫ספציפיים למדינה כזו או אחרת‪.‬‬
‫התת־מיתוס השני שממנו מורכב מיתוס הצמיחה הישראלי הוא‬
‫הטענה כי הצמיחה בשנות ה־‪ 1950‬וה־‪ 1960‬עומדת בסתירה למודלים‬
‫הכלכליים המקובלים‪ ,‬ומוכיחה כי מדיניות כלכלית ריכוזית אינה‬
‫פוגעת בשגשוג כלכלי‪ .‬טענה זו מתעלמת לגמרי מגורמי הצמיחה‬
‫שהזכרנו ומהשפעת הצמיחה העולמית על הצמיחה בישראל‪ ,‬ומניחה‬
‫שהצמיחה כולה נבעה מהשקעות הממשלה ומהסובסידיות שהעניק‬
‫פנחס ספיר לבעלי הון כדי שיקימו מפעלים חסרי הצדקה כלכלית‬

                               ‫בפריפריה‪ .‬זוהי‪ ,‬כמובן‪ ,‬טעות גמורה‪.‬‬
‫גרסה מתונה של הטענה הזאת מופיעה בדברי משה זנבר‪ ,‬שהיה‬
‫בכיר במשרד האוצר ובהמשך יו"ר בנק לאומי‪ ,‬בריאיון בשנת ‪13:2008‬‬

   ‫הרציתי באחרונה בפני סטודנטים לכלכלה‪ .‬אמרתי להם שכל‬
   ‫מה שהם לומדים באוניברסיטה‪ ,‬אנחנו — בשנות החמישים‬
   ‫והשישים — עשינו את ההפך מכך‪ ,‬והצלחנו‪ .‬הם לומדים‬
   ‫שמעורבות ממשלתית היא דבר רע‪ ,‬כי צריך תחרות חופשית‪,‬‬
   ‫ואילו אנחנו הנהגנו כלכלה עם מעורבות ממשלתית גבוהה‬
   ‫ומוצלחת מאוד‪ .‬אמרתי להם גם כי זה שהתוצאה של הפעולה‬
   ‫שלנו היתה חיובית לא אומר שהתיאוריה הכלכלית שהם‬
   ‫לומדים היא שגויה‪ .‬התיאוריה נכונה ב־‪ 99‬אחוז מהמקרים‪ ,‬רק‬
   124   125   126   127   128   129   130   131   132   133   134