Page 232 - 16222

‫‪ 232‬כסף כחול לבן|‬

‫היא תשואה גבוהה יותר‪ .‬הם ידעו שאם הסיכון יתממש‪ ,‬הממשלה‬
‫תציל אותם‪ ,‬אך אם הסיכון לא יתממש הם יזכו לרווח נאה‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫חלק מאותן השקעות באמת הניבו רווח נאה לקיבוצים מסוימים‪ ,‬שעד‬
‫היום הם עשירים למדי‪ ,‬ובוודאי מספרים לעצמם שהעושר שלהם‬
‫נובע מהאידיאולוגיה המופלאה או מכישרון ניהולי כלשהו‪ ,‬ולא חס‬
‫וחלילה ממזל טהור‪ ,‬המשולב ביכולתם לקחת על עצמם את הסיכונים‬
‫הללו בלי כל הדאגות מהפסדים והלילות חסרי השינה שחווים יזמים‬

‫פרטיים בשווקים חופשיים‪.‬‬
‫בגלל ההילה האידיאולוגית שעיטרה את הקיבוצניקים היה קשה‬
‫להודות שמדובר בסופו של דבר בבני אדם בשר ודם‪ ,‬ושכאשר בני האדם‬
‫האלה מוקפים באותם התמריצים‪ ,‬באותו סיכון מוסרי‪ ,‬הם פועלים‬
‫בדיוק כפי שפועלים סוחרי וול־סטריט המושמצים — מכניסים את‬
‫הכסף לבורסה ומגדילים את ההימור עד כמה שניתן‪ .‬ואכן‪ ,‬הקיבוצים‬
‫נכנסו בהמוניהם להשקעות בבורסה בשנות ה־‪ ,1970‬וספגו הפסדים‬

‫עצומים כשהיא התמוטטה במפולת מניות הבנקים ב־‪.1983‬‬
‫גורם נוסף שחשף את מצבם המעורער של הקיבוצים היה‬
‫האינפלציה; או ליתר דיוק — עצירתה של האינפלציה‪ .‬זמן רב‬
‫התרגלו הקיבוצים לקחת מהבנקים הלוואות לא צמודות למדד‪ .‬נזכיר‬
‫את הדוגמה שהבאנו קודם‪ :‬נניח שקיבוץ לווה ‪ 1,000‬שקלים מהבנק‬
‫בינואר ‪ 1984‬בריבית גבוהה של ‪ 50‬אחוז בשנה והשתמש בסכום כדי‬
‫לרכוש עשר פרות במחיר ‪ 100‬שקלים לפרה‪ .‬בינואר ‪ 1985‬הקיבוץ‬
‫צריך להחזיר ‪ 1,500‬שקלים לבנק‪ .‬אבל בין ינואר ‪ 1984‬לינואר ‪1985‬‬
‫היתה אינפלציה של כ־‪ 400‬אחוז‪ ,‬כלומר מחירי הפרות זינקו מ־‪100‬‬
‫שקלים לפרה ל־‪ 500‬שקלים לפרה‪ .‬על כן‪ ,‬בינואר ‪ 1985‬הקיבוץ מוכר‬
‫את עשר הפרות ב־‪ 5,000‬שקלים‪ ,‬מחזיר לבנק ‪ 1,500‬שקלים‪ ,‬ורושם‬

‫רווח נאה של ‪ 3,500‬שקלים‪.‬‬
‫עכשיו נניח שהאינפלציה נעצרה בעקבות תוכנית ממשלתית‬
‫שאיש לא צפה וירדה ירידה חדה מ־‪ 400‬אחוז בשנה ל־‪ 20‬אחוז‬
‫בשנה‪ .‬כלומר‪ ,‬מחירי הפרות עלו רק ל־‪ 120‬שקלים לפרה‪ .‬בינואר‬
‫‪ 1985‬הקיבוץ מוכר את עשר הפרות ב־‪ 1,200‬שקלים‪ ,‬אך לבנק הוא‬
‫חייב ‪ 1,500‬שקלים‪ .‬פתאום אותה ריבית על ההלוואות‪ ,‬שהיתה סבירה‬