Page 234 - 16222
P. 234

‫‪ 234‬כסף כחול לבן|‬

‫ישראל לא היה יתרון יחסי בייצור מוצרים עתירי עבודה כמו סנדלים‬
‫ונעליים‪ ,‬ומדינות מתפתחות או ערים פלסטיניות שבהן המשכורות‬
‫נמוכות יותר התחרו בה בהצלחה בייצור מוצרים כאלה‪ .‬מרכז המשק‬
‫של עין זיוון אמר לעיתונאי שדיווח על העניין‪ ,‬כי אם משרד המסחר‬
‫והתעשייה לא "יפקח על ייצור הסנדלים לפי מכסות קבועות מראש"‪,‬‬

                            ‫לא תהיה ברירה אלא לסגור את המפעל‪.‬‬
‫הכתבה הבאה על המפעל פורסמה בשנת ‪ 1979‬וסיפרה כי‬
‫הממשלה עזרה לו להתגבר על הקשיים וכי הוא משגשג ואף החל‬
‫לייצא לחו"ל‪ 17.‬בשנת ‪ 1981‬אנחנו כבר שומעים על "אימפריה של‬
‫מגפיים וסנדלים" — מפעל "זיוונית" של קיבוץ עין זיוון זכה בפרס‬
‫ההסתדרות על שם נמיר‪ 18.‬כתב "דבר" ראיין את מנהל המפעל חיים‬
‫קיזמן‪ ,‬שלפי עדותו שלו לא עבר בחייו שום קורס מקצועי בכלכלה‬
‫או במינהל עסקים‪ ,‬ומצוטט בכתבה כאומר בהומור "מה לי ולכלכלה?‬
‫ואתה חושב שבאנגלית אני חזק?" קיזמן תמצת את הצלחת המפעל‬
‫במילים ספורות‪" :‬אנחנו הולכים על דברים מיוחדים‪ ,‬אטרקטיביים‪,‬‬
‫עם הרבה חוצפה וקצת הימור‪ .‬זה מוכיח את עצמו‪ .‬עובדה"‪ .‬אכן‪ ,‬קל‬
‫להמר כאשר משלמי המיסים הישראלים ערבים להפסדים והממשלה‬
‫חוסמת יבוא מתחרה‪ .‬אך שנות ה־‪ 1980‬לא היו תקופה טובה עבור‬
‫המפעל; הכתבה הבאה משנת ‪ 1989‬מלמדת על משבר חמור‪ 19.‬מתברר‬
‫כי כבר ב־‪ 1987‬עזבו את הקיבוץ כשליש מהחברים עקב חובות תופחים‬
‫והסתבכות בהשקעות גרועות‪ .‬אחד מחברי הקיבוץ‪ ,‬יואל גבעול‪ ,‬אף‬

  ‫החליט להכריז מרד על התנועה הקיבוצית‪ ,‬הבנקים ומשרד האוצר‪:‬‬

   ‫איך קורה שמשלמים הכול וכל הזמן רק חייבים יותר? לעין זיוון‬
   ‫זה קרה כשהחליטו "לחזק את הבית" בקו העימות‪ ,‬תכננו הגדלת‬
   ‫שיווק הנעליים ממפעלם ל־‪ 800‬אלף דולר לשנה‪ .‬לקחו הלוואה‬
   ‫בתנאי מפעל מאושר‪ ,‬בסך ‪ 3‬מיליון דולר ורכשו ארבע מכונות‬
   ‫חדישות לבית החרושת "זיוונית"‪ .‬היום טוענים בעין זיוון כי החזר‬
   ‫ההלוואה התבסס על תחזיות שיווק אופטימיות מדי‪ .‬מי אשם‬

      ‫להם שבנו מגדלים באוויר ומי צריך לשאת בפאשלה שלהם?‬
   ‫"כולם"‪ ,‬טוען גבעול‪" .‬התחזיות היו שלנו‪ .‬אבל משרד‬
   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239