Page 239 - 16222
P. 239

‫טטיםותממ תויסוד ‪|239‬‬

‫הדוברת היא דפנה ברנקל‪ ,‬ממקימי המסעדה הטבעונית "בר קיימא"‪,‬‬
‫והשנה היא ‪ 25.2012‬מסעדת "בר קיימא" היתה חלק מגל של ניסיונות‬
‫להקים עסקים קואופרטיביים‪ ,‬בישראל ובמדינות אחרות‪ ,‬אשר החל‬
‫בעקבות המשבר הכלכלי של ‪ 2008‬והמחאות החברתיות שאחריו‬
‫(לקראת סופו של הספר עוד נעסוק באירועים האלה בהרחבה)‪ .‬היוזמות‬
‫הקואופרטיביות זכו לאהדה תקשורתית‪ ,‬פוליטית וציבורית‪ .‬מקימי‬
‫"בר קיימא" התראיינו לכלי התקשורת וסיפרו בהתלהבות על המודל‬
‫החדש־ישן‪ :‬הלקוחות יכולים להיות חברים בקואופרטיב ולהשפיע‬
‫על התנהלותו‪ ,‬השכר לכל עובדי המסעדה שווה והחלטות מתקבלות‬
‫באסיפת חברים שבהן לכל אחד יש קול אחד‪ .‬המסעדה איננה מוקמת‬
‫למטרת רווח‪ ,‬וכל העודפים שיצטברו בקופתה יושקעו במיזמים‬

                                                          ‫חברתיים‪26.‬‬
‫עוד עסק שהוקם במהלך אותו הגל היה קואופרטיב הצרכנות‬
‫הירושלמי "בשותף"‪ ,‬אשר הציע לפי אחת הכתבות "שיטת‬
‫קניות שחותכת בהוצאות ולוחמת בקפיטליזם החזירי"‪ 27.‬יוזמי‬
‫הקואופרטיב‪ ,‬סטודנטים לכלכלה באוניברסיטה העברית‪ ,‬הסבירו‬

                                                  ‫כיצד העסק עובד‪:‬‬

   ‫רוב הכסף הולך על המלאי‪ .‬אנו קונים ישירות מהיצרנים‬
   ‫ואת הפעילות אנחנו עושים בעצמנו‪ ,‬מדלגים על עמלת‬
   ‫המוכר וההובלה‪ ,‬לא משלמים שכירות‪ ,‬כך שזה מוזיל את‬
   ‫העלויות‪ .‬הקואופרטיב גדל לאט‪ ,‬אבל אנחנו מסתכלים על‬
   ‫הטווח הרחוק‪ .‬כאשר אנו קונים פסטה‪ ,‬חשוב לנו לדעת‬
   ‫שהיא טעימה‪ ,‬בריאה‪ ,‬ואם זה אפשרי‪ ,‬גם שגודלה על ידי‬
   ‫חקלאים מאושרים ובנזק אקולוגי קטן ככל שנוכל‪ ]...[ .‬כאשר‬
   ‫אנחנו קונים מותג זה או אחר‪ ,‬ללא קשר אמיתי לאיכותו או‬
   ‫לדרך בה הוא יוצר‪ ,‬אנחנו מממנים את תעשיית הפרסום‬
   ‫ואת התאגידים ומרוקנים את כיסנו‪ .‬כך קורה שהפסטה שאנו‬
   ‫מוכרים זולה ב־‪ 50‬אחוז מהמקבילה שניתן למצוא בחנויות‬

                                                   ‫המזון השונות‪.‬‬
   234   235   236   237   238   239   240   241   242   243   244