Page 264 - 16222
P. 264
264כסף כחול לבן|
למרות ניסיונות הממשלה להכווין את ההון הפיזי ואת ההון האנושי
של תושבי המדינה למקומות אחרים ,אט־אט החלה להתפתח תעשיית
האלקטרוניקה בישראל .מרבית החברות הוותיקות ,כגון "אלביט",
מל"ם ו"תדיראן" ,גדלו סביב הממסד הביטחוני וההסתדרותי ,כמו
צמחים אשר מופיעים ומתפתחים ליד ברז מים ,קרוב למקום שבו
מרוכזים המשאבים .בהדרגה נפוצו הפרחים גם לאזורים מרוחקים
ורווחיים יותר בשדה .בסוף שנות ה־ 1960נוסדו החברות "סאיטקס"
ו"אלסינט" ,ובשנות ה־ 1970הוקמו בישראל מרכזי הפיתוח של
"אינטל" ושל יבמ ,וכן פירמות מקומיות כגון קבוצת "רד־בינת"
ו"אינדיגו" .המגמה התעצמה בשנות ה־ ,1980עם הופעתן של
"אמדוקס"" ,קומברס" וחברות נוספות ,אך "המפץ הגדול" של ההיי־
טק הישראלי התרחש רק לאחר תוכנית הייצוב ,כאשר סוף־סוף
ההשקעות וההון האנושי בישראל היו מסוגלים לזרום בחופשיות
ובטבעיות אל המקומות שבהם נמצאים היתרונות היחסיים של תושבי
המדינה.
אחד המאפיינים של השינוי הזה היה ההסטה של הון אנושי מצה"ל
והתעשיות הביטחוניות לאפיקים אזרחיים — מגמה שהתבטאה ביתר
שאת בסיפורו של פרויקט הלביא 20.ההחלטה שהתקבלה בשנת 1980
לפתח את מטוס הלביא בישראל לא נבעה משיקולים כלכליים או
ביטחוניים אלא ממניעים לאומיים ופוליטיים ,ועמדה בניגוד לדעתם
של מפקדי חיל האוויר .זאת היתה דוגמה קלאסית לאשליות שליטה
ולבזבוז הנובע מהיכולת של פוליטיקאים לשלוט במשאבים .כמובן,
מרגע שהתקבלה ההחלטה נוצרה קבוצת אינטרס חזקה של בעלי הון
וארגוני עובדים אשר תמכה בהמשך הפרויקט .אך במסגרת תוכנית
הייצוב קוצצו תקציבי הביטחון ,ושינוי הקונספציה הכולל הוביל רבים
לתהות על נחיצות המטוס הישראלי היקר .נוצר חלון הזדמנויות נדיר
שאפשר לשבור את קבוצות האינטרס.
בשנת 1987החליטה הממשלה להפסיק את הפרויקט ,וכתוצאה
מכך נפלטו עשרות אלפי עובדים מהתעשייה האווירית ומחברות
אחרות אשר היו מעורבות בפיתוח המטוס .רבים מאותם עובדים
נקלטו בחברות היי־טק צעירות ,ותרמו להן מניסיונם ומהכשרתם.
