Page 45 - 16222
P. 45

‫שורשים | ‪45‬‬

‫הציוני הראשון"‪ .‬יהודים עשירים דוגמת הבנקאי ההולנדי יעקובוס‬
                                      ‫קאן שמחו לממן את הפעילות‪.‬‬

‫בתמונה המפורסמת של צירי הקונגרס הראשון‪ ,‬דיוקנו של הרצל‬
‫הניצב במרכז גדולה רק במעט מזה של כל שאר הדיוקנאות‪ .‬הנואם‬
‫הראשון בקונגרס לא היה הרצל אלא זקן הצירים קרפל לי ֶּפה‪ ,‬מוותיקי‬
‫תנועת חובבי ציון‪ ,‬וזאת בהתאם למנהג היהודי של מתן כבוד למבוגר‬
‫שבנוכחים‪ .‬ליפה דיבר במשך חצי שעה‪ ,‬למרות שהוקצו לו עשר‬
‫דקות בלבד‪ ,‬והתעלם מארבע פניות של הרצל שהעיר לו שעבר הזמן‬
‫שהוקצב לו‪ .‬אחריו עלה הרצל לנאום‪ .‬דבריו עוררו התלהבות רבה‪ .‬היו‬
‫מי שקראו "יחי המלך"‪ ,‬או השוו אותו למשיח‪ ,‬אך מיד לאחר שהרצל‬
‫נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית נחלקו הצירים לוועדות שונות‬
‫והחלו לפעול בהתאם למסורת יהודית בת אלפי שנים‪ :‬להתווכח על‬

                                                      ‫כל פרט ופרט‪.‬‬
‫השיטה הדמוקרטית הוטמעה בתנועה הציונית מראשיתה — כפי‬
‫שמעידים שני מאפיינים מרכזיים שלה‪ .‬המאפיין הראשון היה זכות‬
‫הבחירה‪ :‬לקראת הבחירות לקונגרס הציוני השני בשנת ‪ 1898‬נקבע‬
‫שכל אדם בוגר המשלם דמי חבר שנתיים להסתדרות הציונית ("שקל‬
‫ציוני") קונה את הזכות לבחור צירים לקונגרס הציוני הבא‪ .‬ואם לא‬
‫די בכך‪ ,‬גם נשים יכלו להשתתף בבחירת הצירים‪ .‬זה לא היה עניין‬
‫טריוויאלי כלל‪ .‬נשות בריטניה (חלקן‪ ,‬ליתר דיוק) קיבלו זכות הצבעה‬
‫רק בשנת ‪ .1918‬בארצות הברית היא ניתנה להן בשנת ‪ 1920‬ובצרפת‬

                                                        ‫בשנת ‪.1944‬‬
‫המאפיין השני החשוב היה קיומה של אופוזיציה להרצל‪ .‬מדינות‬
‫רבות מתחזות לדמוקרטיות‪ .‬הן מקיימות בחירות חופשיות לכאורה‬
‫כאשר בפועל השלטון מבוסס על מפלגה אחת והאופוזיציה אינה יותר‬
‫ממצג שווא‪ .‬לא זה היה המצב בקונגרסים הציוניים‪ .‬הם התאפיינו‬
‫בעימותים רבים בין הרצל ועמיתיו תומכי "הציונות המדינית"‪ ,‬אשר‬
‫דגלו בפעילות דיפלומטית על מנת להבטיח תחילה את הכרת אומות‬
‫העולם במדינת היהודים‪ ,‬ובין תומכי "הציונות המעשית"‪ ,‬שהיו‬
‫מעוניינים לעודד עלייה לארץ ורכישת אדמות בלי לחכות להכרה‬
‫בינלאומית רחבה‪ .‬התנועה הציונית כמעט התפלגה בעקבות ההצעה‬
   40   41   42   43   44   45   46   47   48   49   50