Page 75 - 16222
P. 75

‫ תודלי תולחמ ‪|75‬‬

‫של המדינה הוא לתמוך בעניים‪ 6,‬אך מצד שני הוא טען בתוקף שהוא‬
‫אינו סוציאליסט‪ ,‬התנגד להלאמת אמצעי הייצור‪ ,‬והראה הבנה‬
‫של השפעת היוזמה הפרטית על שגשוג כלכלי‪ 7.‬הביקורת שלו על‬
‫התנועה הציונית התמקדה בהתעקשותה להניף שני דגלים במקביל‪,‬‬
‫דגל המאבק המעמדי ודגל הציונות‪ ,‬כאשר לטענתו הדגל הציוני הוא‬
‫היחיד ("חד נס")‪ .‬אך הביקורת הזו החטיאה את המטרה‪ :‬בן גוריון‬
‫ועמיתיו לא באמת חשבו במונחים מעמדיים אלא במונחים לאומיים‪,‬‬
‫והרטוריקה המעמדית היתה שולית מבחינתם‪ .‬מעניין לציין שדווקא‬
‫הימין היה זה שקידם בסופו של דבר רטוריקה מעמדית עשורים רבים‬
‫לאחר מכן‪ ,‬בהקשר של קיפוח המזרחיים ועיירות הפיתוח‪ ,‬וכיום‬
‫ישנם הוגים ימניים פופולריים כגון אבישי בן חיים האוחזים בתפיסות‬

                                                           ‫מעמדיות‪.‬‬
‫לצד הביקורת על הנפת הדגל המעמדי‪ ,‬ז'בוטינסקי ועמיתיו‬
‫התנגדו בחריפות לכוחה העולה של ההסתדרות‪ .‬בשנת ‪ 1933‬פרסם‬
‫הפעיל הציוני אריה שנארי מאמר‪ ,‬שסיכם בהרחבה את כשליה של‬
‫ההסתדרות‪ 8.‬למרות הרפורמות והשינויים הרבים שידעה ההסתדרות‬
‫במהלך השנים‪ ,‬הביקורת שמתחו עליה שנארי ואחרים שנים ספורות‬
‫לאחר הקמתה דומה מאוד לביקורת שמוטחת בה כיום‪ .‬הדמיון הזה‬

     ‫מדגיש את ההתמדה של מאפיינים מוסדיים לאורך מאות שנים‪.‬‬
  ‫ניתן לחלק את הביקורת של שנארי לשלושה נושאים מרכזיים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬ביקורת על הבזבוז וחוסר היעילות הנובעים מהתמריצים‬
‫המעוותים שייצר המנגנון ההסתדרותי‪ ,‬מהתפתחות הסבך הבלתי‬
‫נראה‪ .‬שנארי התחיל את מאמרו בתיאור "ההפרזה החולנית" במספר‬
‫הפקידים של ההסתדרות ובמשכורותיהם‪ ,‬שהביאה לכך שעובד פשוט‬
‫ב"משביר" משתכר יותר מסוחר בינוני ועובד ב"סולל בונה" משתכר‬
‫יותר מקבלן ממוצע‪ .‬לטענתו‪ ,‬ההסתדרות הסתירה את הנתונים על‬
‫מספר הפקידים העובדים בה‪ ,‬שעמד על יותר מ־‪ 650‬איש‪ .‬כדי להראות‬
‫שהביקורת על ההסתדרות איננה מגיעה רק מצד הרוויזיוניסטים‪ ,‬הוא‬
‫ציטט כתבות מעיתונים המזוהים עם ההסתדרות‪ ,‬כגון "הפועל הצעיר"‬
‫ו"קונטרס"‪ ,‬לפיהן "הוצאות הנסיעה תפסו מקום נכבד בתקציב"‬
‫ההסתדרות ויש גידול בהוצאה בגלל "הפרזה רבה מאוד בשימוש‬
   70   71   72   73   74   75   76   77   78   79   80