Page 75 - 16222
P. 75
תודלי תולחמ |75
של המדינה הוא לתמוך בעניים 6,אך מצד שני הוא טען בתוקף שהוא
אינו סוציאליסט ,התנגד להלאמת אמצעי הייצור ,והראה הבנה
של השפעת היוזמה הפרטית על שגשוג כלכלי 7.הביקורת שלו על
התנועה הציונית התמקדה בהתעקשותה להניף שני דגלים במקביל,
דגל המאבק המעמדי ודגל הציונות ,כאשר לטענתו הדגל הציוני הוא
היחיד ("חד נס") .אך הביקורת הזו החטיאה את המטרה :בן גוריון
ועמיתיו לא באמת חשבו במונחים מעמדיים אלא במונחים לאומיים,
והרטוריקה המעמדית היתה שולית מבחינתם .מעניין לציין שדווקא
הימין היה זה שקידם בסופו של דבר רטוריקה מעמדית עשורים רבים
לאחר מכן ,בהקשר של קיפוח המזרחיים ועיירות הפיתוח ,וכיום
ישנם הוגים ימניים פופולריים כגון אבישי בן חיים האוחזים בתפיסות
מעמדיות.
לצד הביקורת על הנפת הדגל המעמדי ,ז'בוטינסקי ועמיתיו
התנגדו בחריפות לכוחה העולה של ההסתדרות .בשנת 1933פרסם
הפעיל הציוני אריה שנארי מאמר ,שסיכם בהרחבה את כשליה של
ההסתדרות 8.למרות הרפורמות והשינויים הרבים שידעה ההסתדרות
במהלך השנים ,הביקורת שמתחו עליה שנארי ואחרים שנים ספורות
לאחר הקמתה דומה מאוד לביקורת שמוטחת בה כיום .הדמיון הזה
מדגיש את ההתמדה של מאפיינים מוסדיים לאורך מאות שנים.
ניתן לחלק את הביקורת של שנארי לשלושה נושאים מרכזיים.
ראשית ,ביקורת על הבזבוז וחוסר היעילות הנובעים מהתמריצים
המעוותים שייצר המנגנון ההסתדרותי ,מהתפתחות הסבך הבלתי
נראה .שנארי התחיל את מאמרו בתיאור "ההפרזה החולנית" במספר
הפקידים של ההסתדרות ובמשכורותיהם ,שהביאה לכך שעובד פשוט
ב"משביר" משתכר יותר מסוחר בינוני ועובד ב"סולל בונה" משתכר
יותר מקבלן ממוצע .לטענתו ,ההסתדרות הסתירה את הנתונים על
מספר הפקידים העובדים בה ,שעמד על יותר מ־ 650איש .כדי להראות
שהביקורת על ההסתדרות איננה מגיעה רק מצד הרוויזיוניסטים ,הוא
ציטט כתבות מעיתונים המזוהים עם ההסתדרות ,כגון "הפועל הצעיר"
ו"קונטרס" ,לפיהן "הוצאות הנסיעה תפסו מקום נכבד בתקציב"
ההסתדרות ויש גידול בהוצאה בגלל "הפרזה רבה מאוד בשימוש
