Page 227 - 14322
P. 227
להילחם או לברוח |227
תסתכלי עלי.
תראי אותי.
רק אנחנו פה .אין פה אף אחד אחר.
הינהנתי.
אחיזתו בי התהדקה ,ומותניו הכו במותני.
זה היה חזק ,מהיר ,נואש.
שישה שבועות בלעדיו היו כמו נצח ,ולמתח שנבנה בתוכי בקושי
נדרש זמן להגיע לנקודת שבירה .בתנועה אחת חזקה נוספת קיילב
ריסק אותי.
זעקה — כמעט צרחה — נקרעה מתוכי ,כשגל אחרי גל של עונג
עמוק וקשה שטפו אותי .גניחתו הארוכה ,הגרונית ,הידהדה באוזני,
ואחיזתו בירכי התהדקה ,ננעצה בי ,הכאיבה לי ,כשגם הוא מצא
פורקן.
קיילב המשיך לרתק אותי לדלת בעת ששנינו ניסינו להסדיר את
הנשימה .הרגשתי כל סנטימטר ממנו בתוכי ,עלי .הניחוח המוכר של
הבושם שלו הציף אותי וכמעט העלה בעיני דמעות של הקלה.
גרוני היה חנוק מרגש שלא רציתי לזהות.
"זה לא מספיק ",אמר קיילב והרים את ראשו להביט בי .הפעם
לא הסתכלתי בעיניו ,פחדתי ממה שהוא ימצא בהן .לשמחתי ,הוא
השאיר לי את הפרטיות שלי" .אנחנו צריכים ללכת מפה .אני צריך
אותך שוב".
דבריו גרמו לי להרים את מבטי" .יש לי שאלות".
"כן ,אני בטוח .אבל אני ממש לא חושב שאת רוצה שיתפסו אותנו
פה".
כשנזכרתי מה עשינו זה עתה בחדר השינה הפרטי של חברתי,
הסמקתי" .נכון .טוב ...אז כדאי שתוריד אותי לרצפה".
"חבל ",הוא לחש.
אמרנו זה לזה מעט מאוד כשעזבנו את המסיבה של פטריס .למראה
המבוכה שלי לנוכח המחשבה שאצטרך להחזיר לפטריס את המפתח
