Page 277 - 14322
P. 277
להילחם או לברוח |277
היא תתרגז על כל מי שינסה ,אבל ַאת היחידה שעשויה להצליח לגרום
לה להיפתח".
חשבתי על עצתו ,והחלטתי שהוא צודק .המחשבה שאתעמת איתה
לגבי רגשותיה אמנם הפחידה אותי כי לא רציתי שהיא תתרחק ממני,
אבל ידעתי שהיא צריכה לעשות את זה לפני שהיא תקבור את הרגשות
האלה .אם היא תקבור אותם ,הם עוד עלולים לעלות ולצוף בעתיד.
בכל זאת הייתי חייבת לשאול" ,עשיתי את הדבר הנכון?"
"את יודעת שכן .תפסיקי להלקות את עצמך על זה".
"איך היית מרגיש אילו זה קרה לאחת האחיות שלך? אל תגיד לי
שלא היית מאשים את עצמך שלא התערבת קודם .אני מכירה אותך,
קיילב".
הוא הינהן .עיניו הפכו לשביבי קרח מעצם המחשבה" .את צודקת.
אבל הייתי רוצה לחשוב שהידידה שלי אווה היתה אומרת לי שזאת
לא אשמתי".
חייכתי אליו ברוך בתגובה לדבריו .המילים החמות שלו הפיגו
קצת מהמתח שהרגשתי .לחצתי את ידו" .אתה צודק ,תודה .לא רק
על כך שאמרת את זה ,אלא על כל מה שעשית בשבילי ובשביל הרפר
בשבת .אתה וג'יימי".
"את לא צריכה להודות לי על זה ".הוא הרפה מידי ,אבל רק כדי
שיוכל להניח את זרועו על כתפי ולהצמיד אותי אליו כשעשינו את
דרכנו אל בית הקפה.
הרגשתי בטוחה לידו.
בטוחה באופן מסוכן.
משפחת לוטון התגוררה בווינתרופ בבית חווה מאמצע המאה ,בסך
הכול חצי שעה מהעיר .הרעפים היו בצבע טופי כחול ,והרפר סיפרה
שהם השקיעו הרבה בשיפוץ של בית המשפחה הגדול.
החלטתי לא לבוא לארוחת ערב בשבע ,ובמקום זה התקשרתי
לג'יליאן כדי לשאול אם אוכל לבקר כבר אחר הצהריים ,לאחר
שהבטחתי לסטלה שאשלים את העבודה שלי אחרי שאסע לשם.
