Page 29 - 14322
P. 29
להילחם או לברוח |29
בטוחה שרק הולכים ונערמים — משני הפרויקטים שעבדתי עליהם
כרגע .לקוחות מסוימים העבירו את המושכות לגמרי לידיים שלי,
והיו כאלה שרצו להיות אחראים על האסתטיקה הכללית (אולי אפילו
על הבדים ושילובי הצבעים) .כמה לקוחות ביקשו להיות מעורבים
בכל אחת מהבחירות שלי .אלה היו לקוחות מייגעים ,וכרגע היתה לי
לקוחה אחת כזאת.
יכולתי רק לתאר לעצמי עד כמה היא משתגעת בהמתנה הזאת לי,
שאחזור כבר לעבודה.
טוב ,ידעתי איך היא מרגישה.
צפיתי בקנאה בחברי למושב עובד על המחשב הנייד שלו.
נקודת האור היחידה היתה כשהדיילים הציעו לנו ארוחת צהריים
קלה ,וקיבלתי את כוס הקפה שהשתוקקתי לה .זה אמנם היה קפה
מגורען ,אז הוא לא היה משהו ,אבל זה קפאין ,ולא יכולתי לעצור את
אנחת העונג הקלה שבקעה מבין שפתי אחרי הלגימה הראשונה.
חשבתי שהרגשתי את הסקוטי נקפץ לשמע האנחה ,אבל
כשהעפתי בו מבט מזווית עיני ,הוא אכל את ארוחת הצהריים שלו
והתעלם ממני.
ארוחת הצהריים שלי יכלה לחכות .קודם כול התענגתי על הקפה.
"אם לא תאכלי ,אני אוכל לך את האוכל ",הוא אמר ,ונשמע עצבני.
לא היה לי מושג מה כל כך מפריע לו בעובדה שרק ישבתי לידו.
"אני כן אוכלת .אבל קודם נהנית מהקפה".
"לרגע חשבתי שאת אחת מהנשים האלה שלא אוכלות ".הוא משך
בכתפיו וחיסל את מה שנשאר מהקפה שלו.
"נראה לי שכבר ביססנו את העובדה שאתה קוץ שיפוטי בתחת".
חייכתי במתיקות ואז נפניתי לארוחת הצהריים .הרגשתי את מבטו
עלי ,אז אכלתי באיטיות ובאופן מכוון ,מפני שמשהו בי ידע שזה
יפריע לו .ולא סתם דמיינתי את המתח גואה בינינו כשהכנסתי לפי
ביס אחר ביס מסלט הטונה באיטיות של צב.
"קח את זה ",הוא נהם ,וכשהפניתי אליו את ראשי ראיתי שהוא
מושיט את המגש הריק שלו אל הדייל .הדייל הביט במגש לרגע בהלם.
