Page 31 - 14322
P. 31
להילחם או לברוח |31
שלפניו .הוא רציני? הוא לא מתכוון לקום רגע? מבטי עף אל הפרצוף
שלו ,אבל הוא הביט קדימה בנחישות.
בסדר!
אם בטעות אדרוך על כפות רגליו ועקב הסיכה שלי יינעץ בבהונות
שלו ,זאת תהיה אשמתו .נשפתי בתסכול ,קמתי ,אחזתי בראש המושב
שלפניו ,השתדלתי שלא לגעת בראשה של האישה שישבה שם,
ודחפתי את רגלי הימנית לתוך המרווח הפצפון שהוא השאיר לי .אילו
הגודל שלו היה ממוצע ,כנראה לא היתה לי בעיה לצאת בזכות מושבי
המחלקה הראשונה המרווחים.
אבל הגודל שלו לא היה ממוצע.
הרגל שלי נגעה ברגלו ,וציפורני ידיי ננעצו במשען הראש
שמולי .התנועעתי לתוך החלל שלו ,הכנסתי את רגלי השמאלית
למשוואה ,ושמעתי אותו מקלל כשהעקב שלי נחת על כף רגלו
השמאלית .ניצוץ של סיפוק עבר בי ונכנסתי עמוק יותר לתוך החלל
שלו .הרגשתי את רגליו נקפצות ,ולפתע הייתי מודעת במיוחד לכך
שהתחת שלי תקוע בפרצוף שלו .לשמחתי ,רובו הסתתר מתחת
לז'קט שלי.
בתנועה אחת אחרונה מעדתי לתוך המעבר .הסתובבתי להביט בו
בתקווה שמבטי הרושף יצרוב ויכווה אותו.
המניאק כבר הוציא את המחשב שלו.
בעודי תוהה כיצד זה ייתכן שהקארמה של מישהו כה חסר
נימוסים כמוהו עדיין לא פגעה בו ,צעדתי במעבר הקצר אל השירותים
שבכניסה למטבח.
נכנסתי לשירותים ,התפניתי ,שטפתי ידיים והסרתי את הז'קט.
החום היה בלתי נסבל .לשמחתי ,גופיית המשי שלבשתי עוצבה כך
ש ֶּפתח הזרועות היה נמוך יחסית ,אז לא היו על הבד כתמי לחות
כלשהם .ייבשתי את בתי השחי שלי והרחתי את עצמי כדי לוודא שאני
לא מסריחה .לא הסרחתי ,אבל בקרוב אצטרך להתרענן כדי שזה לא
יקרה .לא שאכפת לי להסריח כל עוד ישבתי ליד השמוק .הייתי עושה
הכול כדי להרוס לו את המשך הטיסה.
