Page 33 - 14322
P. 33
להילחם או לברוח |33
העפתי מבט מעבר לכתפי כדי להשתלח בו ,ותפסתי אותו נועץ
מבט בתחת שלי .מבטו בער מכעס ,להט שלא היה בעיניו קודם .להט
שבדרך כלל מופיע בעיניו של גבר שרוצה למצוא את המיטה הכי
קרובה ולזרוק אותי עליה.
לפתע המחשבה עליו מתנשא מעלי כשגופו בין רגלי הבזיקה
במוחי בגל של אש ,שהדהים והרגיז אותי במידה שווה.
כמה מוזר.
סובבתי את ראשי בחזרה קדימה ,מסרבת לחשוב על זה" .אתה
מוכן לזוז?" סיננתי.
ברכיו זזו לאחור בפתאומיות ,ומעדתי מתוך האזור שלו לתוך
המושב שלי ,ולא בחינניות כפי שרציתי.
כשחשתי במבטו ,יריתי לעברו עוד מבט מלוכלך ,כנראה בפעם
המאה היום" .מה?"
במקום לענות הוא הפנה לי את גבו ,התכופף לעבר המעבר
והתרומם שוב כשהז'קט שלי בידו .בכלל לא שמתי לב שהוא נפל לי.
הוא דחף אותו לעברי ,וחטפתי אותו ממנו.
"מה? בלי תודה?" לעג לי.
"אני לא מתכוונת להודות לך על זה שלא קמת ונתת לי להתיישב
כמו בן אדם מנומס".
הוא נהם והסתובב בחזרה אל המחשב שלו.
"גבירותי ורבותי ,אנחנו מתקרבים לנמל התעופה או'הייר
בשיקגו ",נשמעה הדיילת הראשית במערכת הכריזה של תא המטוס.
"בבקשה הכניסו מכשירים אלקטרוניים גדולים כמו מחשבים ניידים
לתא שמעליכם ,החזירו את השולחנות למקומם ו ַישרו את המושבים
לקראת הנחיתה "...דבריה דעכו כשמבטי התמקד בלי משים בסקוטי,
שסילק את המחשב הנייד שלו .הוא החזיר את השולחן למקומו ,קם
מהמושב ונמתח לכל מלוא גובהו .הוא הגיע בקלות לתאים שמעל
למושבים והכניס את המחשב לתיק .הנחתי לעיני לטייל במורד גופו
הארוך ,והצטערתי שלאנשים שיכולים להיות כל כך מכוערים מבפנים,
אין סממן חיצוני מפלצתי כלשהו .למעשה ,אם אני כבר מצטערת על
