Page 37 - 14322
P. 37
5
אני נשבעת שאני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי טוב כל
כך במקלחת .המים ִהכו בכת ַפי המכווצות ושיחררו מהן את המתח,
עד שהן התרפו מטה .ככל שרציתי לחזור לבוסטון ,שמחתי שלפחות
יצאתי מאריזונה .נמל התעופה או'הייר בדרך כלל נראה לי מאיים
בגלל גודלו וכמות האנשים שעוברים בו ,אבל באותו רגע לא היה
לי אכפת .היה לי אכפת רק שהגעתי לחדר מלון ,שהקונסיירז' דאג
לשלוח בשבילי בגדים לניקוי יבש כדי שיהיה לי מה ללבוש לארוחת
הערב ולמחרת ,ושסוף־סוף אישן היטב במרחק קילומטרים רבים
מעיירת הולדתי.
במקום שאקח שא ֶטל לבית מלון אחר רחוק יותר מנמל התעופה,
החלטתי להישאר במלון שהיה מחובר בגשר לטרמינלים של טיסות
הפנים .החדרים התגאו בחלונות מבודדי רעש ,והיה לי נוף נהדר
למסלול ההמראה מהסלון הנפרד מחלון שהתנשא מרצפה עד תקרה,
כך שיכולתי לישון עוד קצת לפני הטיסה שלי בבוקר.
ברגע שהגעתי למלון התקשרתי אל הרפר .הודעתי לה ש ָנ ַחתי
והתוודיתי שכל גופי נרגע ברגע שירדתי מהמטוס .לעצם הידיעה
שיצאתי מפיניקס היתה השפעה קיצונית על הגוף שלי .מרגע ש ָנ ַחתי
באריזונה הרגשתי כאילו קינג קונג הרים אותי ,לחץ אותי חזק באגרופו
והמשיך לאחוז בי משך כל שהותי בארקדיה .ולבסוף ,ברגע שידעתי
ללא ספק שהגעתי לאילינוי ,הגורילה העצומה שיחררה אותי ונעלמה
כלעומת שבאה.
