Page 41 - 14322
P. 41
להילחם או לברוח |41
ללמוד בסוואנה .סוף סיפור .שתיים ,אני שוב אומרת שאסור לך להיות
עצובה בסוף השבוע הזה .זה סופ"ש ג'ם וברי־ברי נוסעות לקואצ'לה!
יש לנו אוהל ,ארגז בירה שהחבאנו בתא המטען ,שדרך אגב ממש
חמוד מצידך לפחד שיתפסו אותנו איתו ,וסוף שבוע של דאפט פאנק,
מטריק ,מאסיב אטאק ועוד דברים ל ַצפות להם .ואת יודעת מה הופך
את זה לעוד יותר אדיר? העובדה שקואצ'לה זה לא בדיוק הקטע
שלך .זה הקטע שלי .אבל באת כדי שאני אוכל לחלוק איתך משהו
שאני אוהבת .וזה הופך את זה לקטע שלנו .ואנחנו לא הולכות להיות
עצובות בקטע שלנו".
ידעתי שהיא צודקת .חייכתי אליה והחזרתי את מבטי אל הכביש.
"קואצ'לה ,הנה אנחנו באות ".העובדה שפסטיבל מוזיקה לא בדיוק
הקטע שלי היתה נכונה ,אבל נסעתי לשם עם ג'ם כל שנה לא רק מפני
שהיא רצתה שנהיה יחד בפסטיבל כדי שנוכל לחמוק מהוריה ,אלא גם
כי אהבתי להתרחק מהבית שלי ומהורי לסוף שבוע שלם .כשהייתי עם
ג'ם ואמא ואבא שלה ,הרגשתי חלק מהמשפחה שלהם.
אולי זה נשמע מעורר רחמים ,אבל פחדתי לאבד את המשפחה
שהיתה לי כשהייתי איתה.
לג'ם תמיד היתה יכולת מופלאה לדעת בדיוק על מה אני חושבת.
"נסיעה של שלוש שעות לא תשנה אותנו ,ברי־ברי .חברות הכי טובות
לנצח".
ידי התהדקה על ההגה" .מבטיחה?"
העפתי מבט לעברה וראיתי אותה מציירת צלב באוויר מעל לחזה
שלה" .נשבעת".
הייתי נחושה שלא להרוס את האווירה ,אז שיחררתי נשימה נרעדת
וניערתי את כתפי כאילו כדי להתנער מהעצבות שאחזה בי" .קואצ'לה,
הנה אנחנו באות!" קראתי בקול.
ג'ם צווחה לידי" .הי!" היא התנועעה בהתרגשות במושב שלה.
"יש לי רעיון .בואי ניסע לקואצ'לה כל שנה .כלומר ,כבר התחלנו
את המסורת הזאת ,אבל עכשיו זה שונה ,רק את ואני .בואי נקבע
שתמיד ניסע רק את ואני .לא משנה אילו חברים חדשים ייכנסו לחיים
