Page 46 - 14322
P. 46
46סמנתה יאנג|
הקטן .הרמתי את מבטי אל בלונדיני מוצק שנראה קצת כמו שחקן
מסוים ,אוסטרלי מפורסם ונאה .הוא מן הסתם חשב שזה הופך אותו
למושך להפליא ,אם לשפוט מהחיוך השחצני והבטוח ששלח לי.
"מצטער על החבר שלי מאט .ניסיתי להגיד לו שאישה יפהפייה
כמוך לא תרצה לאכול עם אחד כמוהו .באתי להציל אותך במקומו.
אני צ'אק".
כמובן שהוא צ'אק .נעצתי בו מבט מצמית" .או־קיי ,צ'אנק —"
"לא ,זה צ'אק".
"אני לא רוצה להיות גסת רוח ,אבל לא אכפת לי אם קוראים לך
ָטל ּולה .כמו שאמרתי לחבר שלך ,אני רק רוצה לאכול לבד .אם לא
אכפת לך "...סימנתי לו לצאת מהתא.
הוא רכן מעל לשולחן .עיניו הכחולות נעו עלי באופן שגרם
למבטים של מאט להיראות בלתי מזיקים" .אני מבין .את לבד .את
מרגישה פגיעה ,המגננות שלך עלו ,אבל זה לא חייב להיות ככה .אני
מבטיח לך שאני בחור נחמד שרק רוצה לאכול עם אישה יפה במקום
עם המניאקים שיצאתי איתם לטיול העסקים הזה ".הוא חייך.
הנחתי שאני אמורה להימס עכשיו.
"צ'אק ".חייכתי במתיקות כשעיניו בהקו בניצחון" .אם לא תוציא
את התחת שלך מהתא שלי ,אני אצרח צרחות אימים".
החיוך התפוגג מיד והתחלף בתדהמה" .אין צורך להיות גסת רוח".
"אני לא זאת שהתיישבה בשולחן לא שלה ללא הזמנה".
"נראה לי שהתחלנו על רגל שמ —"
"צ'אק .עוף לי מהתא ,לעזאזל".
צ'אק הסמיק בכעס ויצא מהתא ,זרק לי מבט עצבני אחרון וצעד
בחזרה לשולחן שלו.
ליבי הלם בחזה .אצבעותי רעדו קלות כשאחזתי בכוס שלי.
עימותים אף פעם לא מהנים .אפשר אולי לחשוב שאני הפכתי את
זה לעימות כשהגנתי על עצמי — שהגבתי כמו כלבה ,אפילו — אבל
צפיתי בגברים האלה .הם צחקו ביניהם ,ועוד אחד מהם קם ,חייך
לעברי והסיר את ז'קט החליפה שלו כמתכונן לקרב .אז האם אני
