Page 43 - 14322
P. 43
להילחם או לברוח |43
שהשמלה הזאת לא הולמת את האירוע .לבשתי אותה לארוחת הערב
שהורי התעקשו שנלך אליה בלילה לפני ההלוויה של ג'ם.
היא היתה שחורה ,צמודה ,עם ִאמרה שמרנית שחבקה את ברכי.
מאחור היה שסע קטן ,שום דבר נועז במיוחד .נראה לי שהבעיה של
גברת קיין עם השמלה היתה ִמפתח הצוואר .היה לה מחשוף רחב שלא
הסתיר הרבה .הבעיה היא שיש לי ציצים בשפע ,והמחשוף שלי תמיד
נדיב ,לא משנה עד כמה הצווארון גבוה .השמלה הזאת היתה אמורה
להיות שמרנית.
אלא שהציצים שלי לא יודעים שמרנות מהי.
גברת קיין אפילו נעצה בי מבטים מזווית העין בהלוויה ,כשלבשתי
שמלה שחורה עם צווארון פיטר פן .אם היא רצתה להאשים מישהו
במחשוף השופע שלי ,היא יכלה להאשים את אמא שלי ,שיכולה
להיות ִּבתה ההיפית האבודה של דולי פרטון.
שמתי לב שאף אחד בהלוויה לא נעץ מבטים באמא שלי ,שלבשה
שמלה בוהמית ארוכה ומתנופפת עם מחשוף עמוק .לא שלאמא שלי
היה איזהו בגד שלא כלל מחשוף כזה.
משום־מה המחשבה על הסלידה שגברת קיין הביעה כל ַּפי וכלפי
השמלה הזאת חיזקה אותי .היא פרצה מבעד לצער שלי וליבתה את
כעסי .ונזקקתי לכעס שלי יותר משנזקקתי לשאר הרגשות.
"את יפהפייה ,אווה ,אבל זה לא מספיק .את ריקה".
המילים שניק אמר לי אי־אז עוד רדפו אותי .עוד שיסעו את קר ַבי.
אז :כי זה כאב כל כך .עכשיו :כי מעולם לא הגנתי על עצמי .באותו
זמן משהו בי האמין שהוא צודק.
לפתע נזכרתי במורת הרוח שהסקוטי הפגין כלפי כל היום .בכך
שהוא שפט אותי בגלל המראה החיצוני שלי .ההתרסה התעצמה,
וכשעמדתי לרדת לארוחת הערב לבדי ,התמרדתי והשקעתי עוד יותר
בהופעה החיצונית שלי .כן ,אולי פעם הסתמכתי על המראה שלי
יותר מדי .אבל עכשיו הייתי מבוגרת יותר ,חכמה יותר ,והרצון שלי
להיראות טוב לא היה קשור לאף אחד אחר .התאפרתי ,מרחתי שפתון
אדום־מט על שפתי המלאות ,שלוש שכבות מסקרה שהדגישו את עיני
