Page 42 - 14322
P. 42
42סמנתה יאנג|
שלנו ,או כמה רצינית תהיה מערכת היחסים שלך עם ניק .את .אני.
קואצ'לה .כל פאקינג שנה".
חמימות מילאה אותי" .בטח".
ג'ם הגבירה שוב את הרדיו .נסענו עוד כמה דקות ,ולפתע היא
שלחה שוב את ידה והנמיכה את הווליום .הרגשתי את מבטה עלי ,אז
הסתכלתי עליה .הבעת פניה היתה רצינית ,כנה" .אני אוהבת אותך,
ברי־בריַ .את המשפחה שלי .משפחה היא לנצח .אני שלך ואת שלי
ושום דבר אף פעם לא ישנה את זה".
קיימנו את ההבטחה שלנו .לא משנה מה קרה בחיינו ,בכל שנה נכנסנו
למכונית הדפוקה ונסענו לקואצ'לה ,רק שתינו ,עד לשנה שאחרי תום
הלימודים שלי.
מאז לא ביקרתי בפסטיבל ,ובכל פעם ששמעתי אנשים מדברים
עליו ברדיו או בטלוויזיה ,הרגשתי כאב חד בחזה .הרפר הציעה שניסע
לשם פעם .אבל לאור התגובה העגמומית שלי היא לא העלתה את
הנושא שוב.
ניסיתי לא להיזכר בפעמים שביליתי שם עם ג'ם ,כי פחדתי
להיזכר .פחדתי להיזכר שפעם ,לפני הרבה שנים ,היינו שתי בחורות
צעירות שאהבו זו את זו אהבת אחיות.
ברכי רעדו ,יבבה פרצה מתוכי לפני שהצלחתי לכבוש אותה.
גלשתי במורד האריחים הרטובים במקלחת והצמדתי את ברכי לחזה.
לראשונה מאז שאמא שלי התקשרה לספר שג'ם מתה ,בכיתי.
בכיתי כשזרם המים נחת עלי וכיסה אותי ,מסווה את דמעותי
במקלחת .לא יכולתי להודות שאני בוכה ,אפילו לבדי ,אפילו לעצמי.
הודאה בזה כמוה כהודאה באשמה ,ובאותו רגע לא יכולתי להעלות
את רגשות האשם לפני השטח .פחדתי שאם אעשה זאת ,לעולם לא
אצליח לעמוד שוב על רגלי.
נראה לי שבחרתי למסור את השמלה המסוימת הזאת לניקוי יבש
מתוך התרסה .אמא של ניק — שפעם אהבה אותי כמו בת — אמרה לי
