Page 25 - 14322
P. 25
להילחם או לברוח |25
" ַאת מטר חמישים וכלום .ברצינות".
"אני מטר שישים .מטר שבעים עם העקבים שלי".
מבטו שוב נדד במורד גופי והשתהה על רגלי" .את לא נראית".
הזדעפתי" .אתה רומז שהרגליים שלי קצרות?"
"לא ,הגובה שלך רומז את זה".
"יש לי רגליים ארוכות באופן מפתיע יחסית למישהי נמוכה".
"את יכולה להפוך כל דבר לוויכוח .זה כישרון אמיתי".
"אתה מסיח את דעתי מהנקודה .והנקודה שלי היא שאתה מן
הסתם מתנהג לא יפה בגלל הפחד שלך מטיסות ,בדיוק כמו שאני לא
בדיוק התנהגתי כרגיל בגלל שאני מותשת".
נדמה לי שראיתי רמז של סקרנות בהבעת פניו" .מותשת?"
משכתי בכתפי" .זה היה שבוע לא קל".
"היית רחוקה מהחבר שלך?"
הא? "איזה חבר?"
"ה'מותק' בצד השני של הקו".
חייכתי" .זאת היתה הרפר .הח ֵברה הכי טובה שלי".
"מפתיע אותי שלמישהי מעצבנת כמוך יש חברה טובה".
"אנשים דווקא מחבבים אותי .אולי אם לא היית עצבני עכשיו ,גם
אתה היית אוהב אותי".
"תראי ,אני לא עצבני מפני שאני מפחד .לא ראיתי אותך מוקדם
יותר בנמל התעופה ,לא ידעתי שנתקלתי בך עם תיק המחשב שלי,
ואולי אם לא היית תוקפת אותי כמו ֵשדה קטנה ,הייתי מתנצל".
"ממש לא נראה לי .אין לך נימוסים .כלומר ,למה הבכת אותי
ב'אוליב ואייבי'? למה התנהגת ככה בדוכן הקפה? הא?"
לפתע הוא חייך ,הבזק שיניים סקסי שהעביר נתז של עונג עמוק
בבטני .התגובה הגופנית שלי לחיוך שלו הדהימה אותי" .עשיתי את
זה כי זה היה כיף .קל מדי להרגיז אותך".
משכתי באף בניסיון לחסל את המשיכה הפיזית המגוחכת שלי
אליו ,אבל אפילו לדעתי נשמעתי מתנשאת יותר משהתכוונתי
להישמע" .אתה בן אדם מאוד מעוות ולוחמני".
