Page 22 - 14322
P. 22
22סמנתה יאנג|
הרפר נאנחה" .או־קיי ,בייב .רק תתקשרי או תסמסי כשתנחתי
בשיקגו ותודיעי לי מתי הטיסה שלך נוחתת בלוגאן מחר .אבדוק אם
אני יכולה לצאת מוקדם מהעבודה ולאסוף אותך".
"זה לא הכרחי".
"אבל אני רוצה לעשות את זה ,אז תסתמי".
צחקתי רכות" .או־קיי .אני אתקשר .ביי ,מותק".
"ביי ,בייב".
כשניתקתי את השיחה וכיביתי את המכשיר ,יכולתי להישבע שאני
מרגישה את מבטו של הסקוטי המניאק עלי .אבל כשזרקתי לעברו
מבט ,הוא עדיין הזדעף לעבר מסך המחשב שלו.
ההכרזה שאנחנו עומדים להמריא הידהדה מבעד למערכת הכריזה,
והנוסעים התבקשו לסלק מכשירים גדולים דוגמת מחשבים ניידים.
צפיתי בג ֵנבה בשכני גס הרוח מכניס את המחשב הנייד שלו לתיק
וחוזר למקום מושבו.
הוא עצם את עיניו ,אז ניצלתי את הרגע והסתכלתי עליו.
שרוולי החולצה שלו עוד היו מופשלים ,ויכולתי לבחון מקרוב כמה
מהקעקועים שעל זרועו השמאלית .בין עשן ,אפר ומה שנראה לי
כמו הריסות מבנים ,הופיעה דמותו של חייל שרץ עם הרובה שלו.
מעליו היה משהו שנראה כמו כף רגל של דמות אחרת ,אבל השאר
נעלם מתחת לחולצה שלו .מבטי נדד אל הפנים המעניינות שלו.
ריסיו היו בגוון זהוב־חום בהיר ,ועד לאותו רגע לא שמתי לב עד כמה
הם ארוכים .שפתו התחתונה המלאה והבולטת ,שהיתה מוקפת בזקנו
הקצר ,לכדה את תשומת ליבי .בדרך כלל לא נמשכתי לזיפים ,אבל
נאלצתי להודות שהקוץ בתחת נראה טוב ככה.
תהיתי אם הז ָקן מגרד או מדגדג כשהוא מתנשק עם מישהי.
עצם המחשבה עוררה ניצוץ בין רגלי ,שהמם אותי.
הסמקתי לנוכח המחשבה ,וקרעתי את מבטי מפניו בכוונה לחזור
להתעלם ממנו ומהתגובה הפיזית שהוא עורר בי .אך אז נפל מבטי על
כף ידו הגדולה ,שלפתה את משען היד שהפריד בינינו.
לא החזיקה.
