Page 105 - 16222
P. 105

‫מפלצת בעיניו  ׀  ‪105‬‬

‫דבריו גורמים לי לקחת את הסרט הראשון שאני רואה‪ .‬אני אפילו‬
‫לא מסתכלת על השם‪ .‬נאז מכניס אותו לנגן ומפעיל אותו כשאני‬
‫מתמקמת על הספה וחולצת את נעליי‪ .‬הוא מתיישב לידי‪ ,‬נרגע‪ ,‬וכורך‬

                                                 ‫את זרועותיו סביבי‪.‬‬
‫הוא צודק‪ .‬אני לא מתרכזת בסרט‪ ,‬ואני לא יודעת אם הוא מצליח‬

       ‫לעשות זאת‪ ,‬מפני שאני נשכבת על הספה ונרדמת בזרועותיו‪.‬‬

‫החדר אפוף חשכה כשאני מתעוררת‪ ,‬מלבד הזוהר הרך שנופל עליי‬
                        ‫ממסך הטלוויזיה‪ .‬המקום דומם‪ ,‬הסרט נגמר‪.‬‬

‫שמיכה שחורה מכסה אותי‪ ,‬רכה וצמרירית‪ ,‬אני מביטה סביבי‬
‫ותוהה לאן הוא נעלם וכמה זמן ישנתי‪ .‬אין פה שעון‪ ,‬ממה שראיתי‪.‬‬
‫איך הוא יודע מה השעה? אני לוקחת את תיק היד‪ ,‬עוברת על תוכנו‬

                                  ‫ומוציאה את הטלפון הנייד‪ .‬חצות‪.‬‬
‫קיבלתי שתי הודעות ממלודי‪ ,‬היא רוצה לדעת איפה אני‪ ,‬ושיחה‬
‫שלא נענתה מאמא שלי מלפני כמה שעות‪ .‬אני עונה למלודי כדי‬
‫שהיא לא תדאג‪ ,‬מספרת לה שאני עם ידיד ותיק ושלא תחכה לי‪ ,‬ואז‬

                                   ‫מחזירה את המכשיר לתיק וקמה‪.‬‬
‫אני עושה את דרכי אל פתח הדלת בחשש‪ ,‬מקווה שלא יפריע לו‬
‫אם אסתובב בביתו‪ .‬הוא לא בסלון‪ ,‬לא במטבח‪ .‬אני עולה במדרגות‪,‬‬
‫מנסה להקשיב‪ ,‬לשמוע צלילים‪ ,‬אבל אני לא שומעת כלום‪.‬‬
‫אני מתגנבת במורד המסדרון החשוך‪ ,‬לעבר חדר השינה‪ ,‬חולפת‬
‫על פני הדלתות הסגורות‪ .‬אף אור לא דולק‪ ,‬אין סימן לנאז פה‬
‫למעלה‪ .‬אני עוצרת במסדרון‪ ,‬נאנחת ומתחילה להסתובב כשניע‬
‫באפלה מבהיל אותי‪ .‬אני צווחת בהפתעה ומזנקת כשמישהו אוחז‬

                                                          ‫בי מאחור‪.‬‬
‫נשימה מדגדגת את לחיי כשצחוקו הרך מהדהד באוזני‪" .‬הבהלתי‬

                                                             ‫אותך?"‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110