Page 109 - 16222
P. 109
מפלצת בעיניו ׀ 109
אותך פעם אחר פעם ,חודר אלייך כה חזק ,כה עמוק ,עד שאת
מרגישה אותו לא רק בגופך ,אלא גם בנשמתך .אושר הוא להתעורר
בבוקר כשאת בקושי מצליחה לזכור איך קוראים לך ,מפני שבמשך
שעות השם היחיד שהיה חשוב לך היה השם שלו ,וכי צעקת חזק
כל כך עד שהגרון שלך כואב עכשיו כאילו דיממת את שמו מבין
שפתייך.
יש לי הרגשה שסנטינו לא יאהב את זה במיוחד.
אני תולשת גם את הדף הזה וזורקת אותו לפח ,לצד חצי תריסר
דפים אחרים שמילאתי בשטויות .עיניי מביטות בשעון ,לא מפני שאני
לא יודעת מה השעה ,אלא משום שאני מקווה שהזמן יאט ,כל תקתוק
מקרב אותי לשעה שבה מלודי תחזור מהשיעור שלה.
מלודי ,ששלחה לי הודעות כל הלילה וכל הבוקר ,שדאגה לי
אף שכתבתי לה שלא תדאג .מלודי ,שבטח תחקור אותי כאילו היא
הגסטפו ואני בוגדת.
דאגתי מכך גם קודם ,כשנאז הסיע אותי הביתה .הוא שאל אם
משהו מפריע לי ,משום מה הוא פשוט ידע שכן .אמרתי שאני דואגת
מההסבר שאצטרך לתת למלודי ,והוא פשוט משך בכתפיו ואמר 'ספרי
לה או לא ,מה שתרצי' .למען האמת ,אין לי ממש ברירה .הוא לא
בדיוק השאיר לי ברירה.
ההיקי שעל צווארי פחות או יותר מסגיר אותי.
אושר הוא לקבל את סימן המציצה הראשון שלך מזוג שפתיים
רכות שאומרות מילים חלקלקות ביותר שנשמעות כמו מוזיקה
ולוחשות לנשמתך.
כן ,אושר גורם לך לדבר בחידות מגוחכות ולכתוב שירה גרועה
יותר מהשירה של ויליאם מקגונגל*.
אני משליכה את המחברת הצידה ונשכבת על המיטה באנחה
מוגזמת .בשנייה שאני עוצמת את עיניי ,הדלת נפתחת לרווחה .מלודי
* ויליאם מקגונגל־משורר שנחשב כמשורר גרוע במיוחד ,שלא קיבל הכרה
על עבודתו.
