Page 112 - 16222
P. 112
112׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
פול הרבה יותר מושך כשהוא לא לבוש בכוונה כמו בחור עלוב משנות
השמונים ,אבל יש בו משהו שמשדר יהירות עם חיוך שחצני .הוא נוהג
במלכודת מוות ,מכונית מסוג ג'יפ רנגלר עם גג פתוח ,והשיער שלי
עף לכל הכיוונים במושב האחורי בזמן שהוא דוהר ברחובות ועובר בין
המכוניות בדרכינו לברוקלין.
אני חוששת לחיי ,וכל שנייה מהנסיעה גורמת לי להצטער שלא
נשארתי מאחור .לפחות שם אני לא דוהרת לעבר מוות אפוף להבות.
"שמעתי על המקום הזה ",צועק פול מעל לרעש הרוח שנושבת
סביבנו" .אומרים שבלתי אפשרי להשיג שם שולחן".
"כן ",אני עונה" .אבל זה ממש שווה את זה".
אנחנו בדרך לפיצרייה אליה נאז לקח אותי אמש ,ונאלצים לחנות
בהמשך הרחוב .פול הולך לפנינו בזמן שמלודי מפטפטת איתי ללא
הרף .מספר אנשים ממתינים בחוץ לשולחנות ,אבל זה לא נורא כמו
בפעם הקודמת .אנחנו נכנסים ,מבקשים שולחן מהמארחת הצעירה.
פול מדבר איתה — מפלרטט איתה ,ממש מול מלודי — והיא רושמת
שאנחנו ממתינים לשולחן לשלושה.
"זאת המתנה של שלושים ,ארבעים דקות בערך ",היא אומרת.
"אני אקרא לכם כשהשולחן שלכם יהיה מוכן".
אנחנו נפנים לצאת מהמקום ,לחכות על אחד הספסלים .גבר פותח
לנו את הדלת ,מחזיק אותה ,ומבטו פוגש את שלי .אני מזהה אותו...
הבעלים ...האיש שאיתו דיבר נאז כשהיינו פה .אני מחייכת בנימוס,
חולפת על פניו ,והוא מקמט את מצחו .הוא אומר משהו באיטלקית,
משהו שאני לא מבינה ,ואז מסמן למארחת להתקרב אלינו .הוא אומר
לה דבר מה ,משהו שאני שוב לא מבינה ,עד שהוא מגיע למילה
האחרונה" .ויטאלה".
המארחת מסתכלת עליי" .הוא אומר שאת הידידה המיוחדת של
ויטאלה ,ושהיית פה איתו".
