Page 113 - 16222
P. 113
מפלצת בעיניו ׀ 113
אני מרגישה את הסומק עולה בלחיי כשאני מהנהנת" .כן".
האיש מחייך חיוך רחב כשאני מאשרת את זהותי ,אוחז בידי
ומנשק אותה .הוא אומר דבר מה ואז פונה אל המארחת ואומר משהו
אחר .היא מהנהנת ,והוא מתרחק משם.
המארחת לוקחת שלושה תפריטים ומסמנת לנו לבוא בעקבותיה.
מלודי מביטה בי ,מופתעת ,אבל אני רק מושכת בכתפיי כשמובילים
את שלושתנו ישירות לשולחן שזה עתה התפנה .אני מתיישבת
מול מלודי ופול בזמן שהמארחת מניחה את התפריטים ומחייכת
אליי.
"מר אנדרטי ביקש למסור דרישת שלום לויטאלה ",היא אומרת.
"כדי שידע שטיפלנו בך יפה".
"אה ,אוקיי ",אני אומרת" .אני אמסור".
נאז לא שם ,הוא אפילו לא קרוב ,אבל נוכחותו בכל זאת מורגשת.
היא מתרחקת ואני מרימה את עיניי ומבטי לוכד את מבטה של
חברתי .מלודי נראית המומה" .איך עשית את זה?"
"לא אני עשיתי את זה ",אני ממלמלת ומנידה בראשי" .נאז עשה
את זה".
משרתים אותנו לכל אורך ארוחת הערב ,מגישים לנו הכול
במהירות ומניחים לפנינו מנות נוספות .מביאים לנו גם בקבוק יין,
אף שלא הזמנו אחד ,ולא שואלים איש מאיתנו לגילו .פול מתענג על
תשומת הלב ,אבל אני יכולה להרגיש את המבטים התמהים שמלודי
שולחת לכיווני.
כשאנחנו מסיימים ,פול מזמין חשבון ומלודי מוציאה את הארנק.
אני מרגישה אשמה כשמתחוור לי שהיא משלמת על כולנו .המלצר
מניד בראשו ומחייך כשהוא מתחיל לפנות את הצלחות שלנו.
"החשבון כבר שולם".
מלודי נועצת בו מבט מופתע" .מי שילם אותו?"
המלצר אומר שהמשלם מעדיף להישאר אלמוני ,אבל הוא לא
משטה בי .שפתיי מאיימות להתעקל בחיוך כשאני מסחררת את היין
בכוסי ושותה את הטיפות האחרונות .אני יודעת בדיוק מי שילם.
