Page 103 - 16222
P. 103
מפלצת בעיניו ׀ 103
הוא מעיף בי מבט כשאנחנו חוצים את הכביש לעבר המרצדס.
השמיים מתחילים להתכהות ,גוון ורדרד מאיר את העולם סביבנו.
"לאן את רוצה ללכת?"
"לכל מקום שהוא".
"זאת לא תשובה".
"לכל מקום שאליו תרצה לקחת אותי".
הוא מחייך" .זה קצת יותר טוב".
באופן לא מפתיע ,אנחנו נוסעים אל ביתו .אני מצפה שהוא
ייקח אותי לקומה העליונה ,שימשוך אותי ישירות לחדרו כמו בפעם
האחרונה שבה היינו פה ,אבל במקום זאת הוא מדליק את האור
ומתמקם בקומה התחתונה" .רוצה לצפות בסרט?"
"אה ,בטח".
"יש כמה סרטי די־וי־די בחדר העבודה ",הוא אומר ומניד בראשו
לעבר דלת בצידו האחר של הסלון" .תבחרי אחד".
אני צועדת בכיוון שאליו הוא מצביע ,חוצה את הסלון ומאטה
ממש בכניסה לחדר המשפחה .האור העמום שמאיר אותו מגיע
מהחלונות ,אבל הוא מספיק ,אני רואה הכול .החדר עצום ,כנראה
גדול יותר מכל הבית שחלקתי עם אימי בווטרטאון .בניגוד לשאר
הבית הזה ,שנראה מאוד מודרני וסטרילי ,חדר המשפחה נראה כמו
מקום שאנשים גרים בו.
כאן הוא מבלה את כל זמנו ,כך מתחוור לי.
הרהיטים עשויים מעור שחור ונראים משומשים ,שולחנות העץ
תואמים את חיפוי העץ שעל הקירות .החדר כמו נחצה במרכזו על ידי
שטיח ארוך בגווני יין ושחור ,שנמתח מפתח הדלת אל הקיר הנגדי
ומחלק אותו לשני חללים שונים.
בצד האחד יש אח עם חצי תריסר ארונות ספרים לאורך הקיר,
כל אחד מהם עמוס ספרים .שולחן עבודה מוקף כיסאות ניצב ממש
במרכז החדר .זה משרד וספרייה ביתית — שניהם בחדר אחד .כמו
כן ,מצידו השני של השטיח ישנה מערכת בידור ,אחת המורכבות
ביותר שראיתי בחיי ,עם טלוויזיה ענקית וכנראה יותר סרטי די־וי־
