Page 102 - 16222
P. 102
102׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"אז ,מה הוא אמר?"
"הוא אמר שאת מקסימה".
אני נבוכה" .ומה אתה אמרת?"
"הרבה ",הוא אומר" .הודיתי לו על השולחן והחמאתי לו על היין.
הוא הבעלים ,את מבינה .הוא שאל אותי מה שלומי ומי את .אמרתי לו
ששלומי מצוין ושאת מישהי מיוחדת".
אני מסתכלת עליו ומעכלת את המילים" .מיוחדת?"
"כן ,מיוחדת ",הוא אומר" .אל תישמעי כל כך מופתעת".
"זה פשוט סוריאליסטי .אני כל הזמן מחכה לגלות שכל זה חלום".
הוא לוגם מהיין ומניח את הכוס ,ואז רוכן לעברי ,מבטו עז" .בפעם
הראשונה שראיתי אותך ,זה בדיוק מה שאני חשבתי .איך יכול להיות
שהתמזל מזלי לפגוש אותך בעיר גדולה כל כך? הייתי בטוח שאני
חולם".
"בגללי?" אני חשה שפניי מאדימות" .אבל אני בסך הכול ...אני".
"את מיוחדת ,קאריסה .אני מתכוון לזה".
האוכל שלנו מגיע ואני נוגסת בפיצה ,הבצק לא דק מדי ,הגבינה
עשירה בדיוק במידה הנכונה ,והרוטב עסיסי .היא טעימה באופן
מפתיע יחסית למסעדה כה נידחת ,ועכשיו אני יודעת מדוע נאז
מבקר פה .אני טורפת אותה בזמן שנאז מכרסם חתיכה אחת ,השיחה
משעשעת ,והיין מתאדה כבמטה קסם .פוף.
לפני שארוחת הערב מגיעה לסיומה ,הראש שלי כבר מעורפל,
גופי מעקצץ ,האווירה בינינו רוחשת כאילו עובר בה זרם חשמלי.
"את מוכנה לצאת מכאן?" הוא שואל כשהוא שוב סופר שטרות
כדי לשלם את החשבון .אני מגניבה לעברו מבט מסוקרן ומרגישה
הקלה לראות שהסכום בחשבון לא מתקרב לפעם האחרונה שבה הוא
הזמין אותי לארוחת ערב.
"בטח ".אני בולעת את מה שנשאר מהיין ומניחה את הכוס .הוא
קם ואוחז בזרועי ,מניד בראשו בברכה לעבר המלצר בזמן שאנחנו
צועדים אל הדלת .יש עוד אנשים בחוץ ,הם עומדים בקבוצות
וממתינים לשולחנות" .לאיפה אנחנו הולכים?"
