Page 97 - 16222
P. 97
מפלצת בעיניו ׀ 97
"מעולה".
"רוצה לבוא?" היא מרימה גבות ומביטה בי" .יהיה נחמד לאכול
משהו שלא יצא מקופסת שימורים או מחדר האוכל".
"כן ,אני אוותר הפעם ",אני אומרת" .אבל תודה".
"את בטוחה?"
"כן .תיהני עם פול".
היא נעמדת ,לוקחת את חפציה ומארגנת אותם" .טוב ,תודיעי לי
אם תשני את דעתך וניפגש איפשהו ,אוקיי?"
"אוקיי".
אני לא אשנה את דעתי ,אבל אני לא אומרת לה את זה ,הוקל לי
שלא אצטרך להסביר לה מדוע אני מתלבשת ליציאה אחר הצוהריים.
אני יודעת שאני צריכה לספר לה את האמת — אני מפרה כל אחד
מהכללים שאימי אי פעם לימדה אותי ובוגדת בחוקי החברות בכך
שאני מתגנבת ככה .ודאי תמיד שמישהו יודע עם מי את ומה את
עושה ,איך אפשר להשיג אותך ,ואף פעם — אף פעם — אל תלכי
למקום כלשהו בלי ליידע חברה .זה הסכם מובן מאליו ,הסכם שהפרתי
פעם אחר פעם ,ואני אפילו לא יודעת למה.
אבל אני לא יכולה להגיד לה.
אני לא מוכנה לספר.
יש משהו מרגש ,משהו מסעיר ,בעובדה שיש משהו ששייך רק
לי .חייתי חיים סודיים מאז שנולדתי ,חיים מלאי חוסר ודאות בגלל
אופייה הייחודי של אמא שלי ,אבל את זה אני בכלל לא מסוגלת
להסביר .אני מרגישה כאילו יש לי דלת לעולם אחר לגמרי ,עולם
ששונה בתכלית מעולמי שלי — עולם שבו אני לא רק עוד מישהי...
אני אוצר.
הוא גורם לי להרגיש כמו השמש ,העולם סובב סביבי ,ואני לא
מוכנה להזמין אנשים אחרים לתוך היקום שלנו.
נאז הוא האביר הפרטי שלי ,חסר מורא ונאצל ,אם כי אני חושדת
שהשריון הנוצץ שלו מסתיר לא מעט אפלה.
אבל המחשבה לא מרתיעה אותי ,אלא מסקרנת.
