Page 92 - 16222
P. 92
92׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
הכול הנהן לפני שהמשיך הלאה ,אבל בי הוא נעץ מבטים באותו אחר
צוהריים ,כאילו נדרש לו רק מבט אחד כדי לדעת שאיני שייכת.
אנחנו עושות את דרכנו בחזרה למעונות ,לא ממהרות לשום מקום,
ההליכה בת עשר הדקות מתארכת לעשרים .מלודי נוחתת על המיטה
שלה ברגע שאנחנו מגיעות לחדר ומבטי נמשך אל הטלפון הנייח ,אני
רואה את הכפתור האדום שלו מהבהב .אנחנו אף פעם לא משתמשות
בו ונזכרות שהוא שם רק כשמשאירים לנו הודעה מהנהלת הקולג'.
אני מרימה את השפופרת ולוחצת על הכפתור כדי להקשיב להודעה
האוטומטית.
"נא לגשת ליחידת הדואר היום אחר הצוהריים לאיסוף חבילה.
תודה".
אני מנתקת באנחה ופונה אל הדלת" .תכף אחזור".
"לאן את הולכת?"
"מחכה לי למטה חבילה או משהו".
אני מייד שמה פעמיי אל הלובי ,ממתינה לתורי באשנב מרכז
המידע כדי לאסוף את מה שקיבלתי ,מה שזה לא יהיה .ברגע שמגיע
תורי ,אני ניגשת אל האישה שעובדת בשולחן הקבלה ומגישה לה את
כרטיס הסטודנט שלי" .קיבלתי הודעה לאסוף משהו".
היא מקלידה את הפרטים שלי במחשב" .אה ,כן".1313 ,
אני נשענת על הקיר ,מחכה שתביא את החבילה ,כשהיא מניחה
על הדלפק אגרטל מנצנץ מלא ורדים.
"הינה ",היא אומרת בחיוך מתקתק" .קאריסה ריד".
עיניי נפערות כשאני מסתכלת על הפרחים .הם בגוונים בוהקים
של ורוד ,שלושה תריסרים מהם ,להערכתי .אני בטוחה שקרתה טעות
כלשהי ,מישהו התבלבל" .את בטוחה שהם בשבילי?"
"אה ,כן ",היא אומרת ומוודאת" .במאה אחוז".
אני שולחת את ידי באיטיות ולוקחת את הכרטיס שבולט ממרכז
הזר .מוציאה אותו מתוך המעטפה הקטנה ,פותחת אותו ,ורואה כתב
גברי.
